זכרון אהרן נו

עני די לו במתנה מועטת, והשני בחינת המקבל אם המקבל הוא אדם חשוב ועשיר ואחד רוצה ליתן לו מתנה כדי שימצא חן בעיניו אינו יכול ליתן לו מתנה מועטת כי אינה חשובה אצלו אבל אם המקבל הוא עני יכול ליתן לו גם כן מתנה קטנה, והנה בהקב"ה מצינו דעיקר הוא בחינת הנותן דעשיר אם יחטא מביא פר ועני מביא עשירית האיפה סולת ואי הוי אזלינן בתר בחינת המקבל האיך שייך להביא עשירית האיפה וכי חשוב הוא אצלו ית' ועוד הלא גם הגדולה שבמתנות אינה חשובה אצלו ית' כי ממך הכל וכו' אלא מוכח דאזלינן בתר מדרגת הנותן ולפי ערכו הוא מביא קרבן אבל עשו לא הי' רוצה לילך אחר בחינת הנותן אלא אחר בחינת המקבל וזה שאמר יש לי רב אחי כלומר אתה מכיר את ערכי וידעת כי אדם חשוב אני ואתה צריך ליתן מתנה מרובה ואין אני מקבל מתנה זאת שאתה רוצה ליתן ויהי לך אשר לך כלומר אפי' הי' כך מה שיהי' לך ולפי ערכך הוא מתנה חשובה אבל בעיני אינה חשובה לכלום ע"ז אמר לו יעקב ע"כ ראיתי פניך כראות פני אלקים אתה חשוב בעיני כראות פני אלקים ולגבי אלקים וודאי אין יכולין לילך בתר המקבל כי כל מתנות שבעולם אינם חשובים א"כ וודאי דשם בחינת הנותן עיקר ולכך ותרצני ודי מתנה זאת דלפי ערכי מתנה חשובה היא: ויבא יעקב שלם עיר שכם וכו' כבואו מפדן ארם ויחן את פני העיר וק' ההמשך גם בבואו מפדן ארם מיותר ועיין רש"י וספורנו ונ"ל דאיתא בגמרא אוירא דארעא מחכים ועוד אמרו חד מנייהו כתרי מנן וא"כ הי' לו ליעקב למהר ביאתו לארץ ישראל מה"ט אמרם יעקב לא שכח מתלמודו כלום בבית לבן כמ"ש רש"י על ויבא יעקב שלם היינו שלם בתורתו, ולפ"ז לא הי' צריך למהר ביאתו לארץ ישראל מה"ט, והנה עיר הראשון בגבול ארץ ישראל שהגיע לה היא עיר שכם ולפ"ז הכי פירושו ויביא יעקב שלם בתורתו עיר שכם בבואו מפדן ארם היינו אף שבא מפדן ארם שהוא ח"ל אעפי"כ בא שלם בתורתו שלא שכח כלום מתורתו בבית לבן לכן ויחן את פני העיר ולא מיהר לבוא לתוך העיר שהיא ארץ ישראל כ"א חנה את פני העיר ששם עוד חו"ל (מאמ"ר): ויאמר שכם אל אבי' ואל אחי' אמצא חן בעיניכם ואשר תאמרו אלי אעשה ומ' ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה וידברו אשר טימא את דינה אחותם ויאמרו וגו' כבר הרגישו המפורשים במלת וידברו שהוא אך למותר אחר שכבר כתיב ויענו וגם אחר כן חזר ואמר ויאמרו וגו' גם קשה האיך העיז' בני יעקב את פניהם לענות במקום אביהם והא אסור לעשות כן עיין באוהל יעקב שתירץ חדא מגו חדא והוא לפי שהם רצו לענות במרמה מה שלא הי' עושה יעקב אביהם לכן דברו הם וזה שאמר הכתוב ויענו בני יעקב במרמה לכן וידברו ולי נראה לישב עם סיפי' דקרא לפי שדבר זה הי' צער גדול ליעקב שנטמאה בתי והרע לנפשו לדבר בזה הענין לכן דברו בניו וזה שאמר וידברו אשר טימא את דינה אחותם ודוק: חסלת פרשת וישלח.