זכרון אהרן מח

יש למטעמים לענין הברכה שתולה זה בזה ואמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות והלא יעקב ומשה ע"ה לא הי' צריכין לא אכילה ולא שתי' קודם הברכה. ונ"ל ליישב ואומר על ראשין ראשון והוא דהא מצינו בתורה הקדושה וגם בנביאים וכן במנהגי כמה מדינות יהי' מאיזה טעם שיהי' שיש לבכור יתרון גדול משאר האחים הן במילי דעלמא הן במילי דשמיא והנה אחר שידע יצחק שנהפוך הוא אצל בניו שכשקשתה ההריון לרבקה אחרי הלכה לדרוש את ה' אז נאמר לה הגזירה שרב יעבוד צעיר הי' בדעתו לבטל הגזירה ההיא ע"י שתפלתו וברכתו על דרך הקב"ה גוזר והצדיק מבטלו ולכן קרא לעשו בנו ורצה לברכו אבל לאחר שנעשה מה שנעשה בתחבולות רבקה שבא יעקב במרמה ולקח את הברכה חרד חרדה גדולה עד מאד וראה שאין עצה ואין תבונה לנגד ה' שהגזירה חזקה ואין לבטלה בשום פנים כי מלת ה' הי' זאת שלא יקח עשו הרשע את הברכה ולכן הסכים ואמר גם ברוך יהי'. ובזה מיושב הספק הראשון וגם הב' שיצחק אע"ה לא הי' בדעתו לברך כמו שלא ברכו אביו וגם לא ברך את יעקב רק שהיא לא רצת בברכה זו רק לבטל את הגזירה הראשונה שרב יעבוד צעיר ולכן אמר בברכתו הוי גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמיך ולאחר שראת שרצון ה' שלא יבטל הגזירה אז אמר גם לעשיו הן גביר שעתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים וגם אחר שברך גם לעשיו ואמר ועל חרבך תחי' הי' כופל ושונה ואת אחיך תעבוד. והנה לפי הפשוט קשה למה ספר יצחק לעשיו מה שברך את יעקב שיהי' אדון לו וכי ח"ו להגדיל שנאת עשיו חפץ ולפי מה שאמרתי ניחא שהי' אומר לו את מחשבתו שחשב לבטל הגזירה והי' סובר שברך את עשיו אבל מן השמים נתבטלה מחשבתו לכן ואת אחיך תעבוד כי מאת ה' היא זאת ולכן גם אתה קבל על עצמך מה שנגזר עליך ברצון טוב, ומה שהי' צריך למטעמים לברך הוא בשנחפש למצא טעם על מצות עונג שבת ויו"ט באכילה ושתי' ומלבוש בגדי חמודות והוא לפי שהאדם מורכב מגוף ונשמה הגוף היא עפר מן האדמה והנשמה היא חלק אלקי ממעל וכל אחד נוטל מזונו ממקור מחצבתו הגוף ניזן ומתענג ממאכלי ותענוגי עוה"ז והנשמה מתפרנסת מלימוד תורה ומצות ומע"ט כי זהו מזוני והנה בכל ימי השבוע יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב ואין לו פנאי לילך אחר תענוגי עוהב וגם לא לעשות נחת רוח לנשמתו די צורך אולם כשבא שבת בא מנוחה ויכול האדם לדבק בהקב"ה ע"י לימוד תורה ובשירות ותשבחות רק שגם הגוף יש לו פנאי וגם הוא מבקש תענוגיו לכן צריך לשתקו וליתן לו כל נתח טוב וירך וכל אחד יבא בשלום אל מחוז חפצו ולזאת הי' יצחק אע"ה מבקש לאכול מטעמים כאשר אהב כדי לשתק תאותו גופו ולא יטריד אותו אחר כן ויתבודד בכלות רוחו ונפשו לאלקיו ויצמצם כונתו שיסכים עמי בברכתו וזה הי' ביצחק אע"ה שהי' בקי הבריאה והי' יכול עוד לאכול ולשתות שאחרי כן הי' עוד חי כמעט ששים שנה אבל יעקב ומשה רבינו ע"ה שהי' מברכים לפני מותם בעת אשר כל אוכל תתעב נפשם לכן לא הי' צריכים לכך – ולפי זה יש להבין למה היו צריכים לעשות הכנות גדולות כ"כ לברך והלא אנו מברכים את בנינו בכל שבת ושבת אלא שאינהו מסרי נפשיהו אקדושת השם והיו מצמצמים את את כונתם בכלות נפשם וזה לאו בכל יומא מתרחיש, והבן.