זכרון אהרן מו

והנה בלתי ספק אם האב רואה בחייו שבנו הבכור הוא איש רע מעללים פרא אדם שמאבד כל מה שיש לו ביין וזנות וכדומה הלא אז ירע בעיניו להנחילו מהונו אפילו פרוטה אחת ועושה תחבולות במועצות ודעת להסירו מן הירושה וכש"כ עאכו"כ אם האב הוא גדול בתורה ויראת ה' וכל מגמתו וחפצו הוא להורות אחרים דרכי ה' ורוצה שגם בניו ילכו בדרכו ואם רואה שבנו הגדול הבכור הוא יוצא לתרבות רעה ועושה כל תועבת ה' אז הוא מחיייב לגרשו מפניו אעפ"י שיצר לו מאד כדי להראות לפני הכל שנאתו עליו ולא יקחו ראי' ממנו וכן עשה יעקב אבינו ע"ה שנטל הבכרה מראובן שהי' פחז כמים ונתנה לבנו יוסף שהי' צדיק תמים אעפ"י שהי' כמעט האחרון שבבניו וכן עשה הקב"ה שקפל את כל העולם כלו עד שבחר בעמו ישראל וקראם ראשית שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו והתחיל תורתו הקדושה וקראה ראשית בשמם בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית וקראם בכר בני בכרי ישראל אף שהיו עמים רבים קודם להם והם לא נבראו רק לצוות לישראל להיות להם עבדים כמו המלך שרוצה לנסוע למקום מיוחד שולח עבדיו ומשרתיו לפניו לפנות המקום כך ישראל הם סוף מעשה במחשבה תחלה וכן הי' באאע"ה ראש ופאר יחוסנו נולד אחר עשרים דורות שקדמו לפניו ונשתקעו והוא התחיל לקרוא בשם ה' צבאות לכל באי עולם ויצחק בנו יחידו הלך ג"כ בדרכיו והנה עשו בכורו שהי' צריך להיות החוט המשולש שלא ינתק הוא נתק החבל ויצא לתרבות רעה ובא מן השדה עיף ויגע ונתק החבל של זקנו אברהם ונעשה רוצח כמ"ש רש"י ז"ל פי' על עיף כמו עיפה נפשי להורגים וזה הצר ליעקב מאד על מפלת אחיו הגדול שירד עשר מעלות אחורנית והפר את הברית אשר כרת הקב"ה עם אברהם למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט לכן עשה יעקב תחבולות ושנס את מתניו להיות הוא הבכר והחוט המשולש לעשות קשר של קימא להיות מן אבות העולם אשר בזכותם יחי' כל באי עולם ולזה קנה את הבכורה מעשו אחיו אבל בענותנותו וצדקתו התנה עמו פעמיים שזאת המכירה לא תעמוד רק אם עשו לא יעזוב את דרכו הרע אבל אם ישוב מיד ימחול לו בלב שלם ובנפש חפצה הקנין של בכורה וזה שאמר לו מכרה כיום ר"ל כמו שאתה היום ברשעתך אבל אם תטיב שאת אבל עשו השיב לו אני לא אשוב עוד כי אנכי הולך למות כלומר עד יום מותי אני רוצה לילך אחר תאות לבי אעפי"כ אמר לו יעקב אע"ה עוד פעם אחרת השבעה לי כיום אני מקבל ממך השבועה רק אם תהי' עומד במרדך כמו היום ובזה מיושבים כל הקושיות, ודו"ק. ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד וילך משם וכו' ובפסוק כ"ו כתיב ואבימלך הלך אליו מגרר וכו' ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי וכו' ויאמרו ראה ראינו כי הי' ה' עמך וכו' עתה אתה ברוך ה'. והנה ק' להבין מתחלה שלחו אותו מאתם ועתה באו אליו והוא שאל אותם למה באו אליו מאחר ששנאו אותו והם השיבו לו לכך באו אליו לפי שראו שה' עמו והוא עשיר גדול וזה תימה וכי כך הוא הדרך ונראה לבאר