זכרון אהרן מב

אדוני שמעיני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתי' כי אצלך תופר החוק והנימוס שלנו לעיני בני עמי נתתי' לך במתנה אבל אברהם הי' מבין דעתו והי' רוצה שלא יהי' במתנה כדי שלא יוכל לחזור אך לא אמר בפירוש טעמי לכן גם הוא אמר לא אדוני שמעני נתתי כסף השדה קח ממני לכן כתיב לבסוף ויקם שדה עפרון אשר במכפלה וגו' לאברהם למקנה לעיני כל באי שער עירו: ובזה נוכל גם להבין שינוי הלשונות בכתובים פעם אומר רק וידבר אל בני חת ופעם אומר וישתחו לעם הארץ לבני חת ובאחרונה אמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ ועוד קשה אחר שעפרון התנדבו לבו וגם אמר בפני בני חת ובפני כל באי שער עירו לתת את הכל השדה וכל אשר בו לאברהם במתנת חנם הי' לו להשתחוות לעפרון ולא לעם הארץ אבל הוא הדבר אשר דברנו כי השי"ת אמר לאברהם כי לא שלם עין האמורי לכן צריך להמתין עד שנתמלא סאתם ולכן כשהי' בא לבקש אחוזת קבר בארץ הי' על סמך לפי שהארץ תהי' שלו אם יהי' שלם עונם לזה אמר וידבר לבני חת כי אז לא יהי' עוד עם הארץ כי אז תקיא הארץ אותם ואברהם יהי' התושב והם הגרים אבל אחר שהם היו מכבדים אותו ביותר וקראו אותו נשיא אלקים א"כ אינם רעים עוד כ"כ ולא נתמלא סאתם אך כמו שאמרנו שהיו מסתירים בחלקת לשונם עוד כוונה אחרת לכן צירף שני שמות וישתחו אברהם לעם הארץ לבני חת לפי שגילוי דבריהם היו טובים קראם תחלה בשם עם הארץ ועל מצפונם הרע קראם בני חת ועפרון שלא נדבו לבו והרהיב בנפשו עוז רק לפי שבני חת כבדו את אברהם וקראו אותו בשם ה' והוא רק לכבוד עצמו הי' דורש למען בצע כסף לכן השתחוה אברהם רק לפני עם הארץ כי רק ע"י דבריהם הי' יכול לקנות את המערה מיד עפרון ודוק: ובזה יובנו גם דברי המ"א אם תרצו הרני גר כלומר אם תרצו ואינכם שלם בעון אז אני גר ואתם תושבים כי זכותכם מגין עליכם ואם לא תרצו ואין לכם שום זכות אז אני התושב וממילא אתם הגרים גם עתה: ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל איתא במדרש מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוא פליאה האיך נרמז מזה ונראה דהנה בשמואל איתא ועלי הכהן הי' זקן ובניו לא הלכו כדרכיו ונראה כי כבר אמרו שעיקר תכלית בריאת האדם בעוה"ז הוא על שני אופנים, א' להתהלך הוא בעצמו לפני ה' ולעשות ולקיים את כל דברי התורה הזאת ועי"ז יוכל להשיג חיי עד כמו שאחז"ל התקן עצמך בפרוזדור וכו', ב' שיניח אחריו בנים הגונים עוסקים בתורת ה' וילכו בדרכי אבותינו וע"ז אחז"ל כל המניח בן ממלא מקומו כאלו לא מת וזה חלקו מכל עמלו שהשאיר אחריו בנים הגונים כשתילי זיתים. אמנם מי שלא זכה לבנים הגונים או ח"ו להיפך בנים רעים אשר עזבו את דרך ה' ובדרכיו מאנו ללכת הוא רל ימיו מצער עצמו כי אף שיש לו עושר והון רב בזה לא ערבה שמחתו כי אדרבא נהפך לאבל שמחתו כי יודע בעצמו כי לא במותו יקח הכל רק מעשים טובים א"כ זה גרם לקרב ימי זקנתו וצללו ימי נערותו כלומר שתסמר שערות בשרו שנראה כזקן והוא מפני צער וזה כוונת הפסוק ועלי הכהן הי' זקן רק בשביל שבניו לא הלכו בדרך ה'