זכרון אהרן לח

ותבט אשתו מאחריו פירש"י מאחריו של לוט וגם זה קשה להבין דלמה לא כתיב מאחרי' ונראה דכוונתו דיש להבין למה נענשה אשת לוט לפי שהביטה לאחריו דהנה יש לומר בפשיטות דלוט באמת בזכות עצמו ניצל בזכות אמונה שהאמין להם כשאמרו לו לשחת הארץ באנו וגם האמין להם שהקב"ה שלחם לא כמו שאר אנשי העיר אשר לעגו על דבריהם כדכתיב ויהי כמצחק בעיני חתניו והנה בזכות זה הי' ראוי להנצל אמנם אין ברור לנו שהי' מאמין גמור דלמא הי' פוסח על שתי הסעיפים ומסתפק בדבר אם יהי' או לא ומה שהלך משם הוא רק מחמת ספק וא"כ לא הי' ראוי להנצל בזכות זה אמנם זה הי' ניכר ונראה מחשבתו מתוך מעשיו דהנה בטבע האדם הוא אם אמר אחד לחברו לך ממקום זה כי יבא עליך הרע ממקום הזה מפני הרעה שיבוא אל אנשי המקום הזה אם הוא מאמין בדבר זה אז יצא ויפנה עצמו מן המקום ההוא בלי שיפנה ויביט לאחריו מתוך שהוא מאמין בדבר ואין ספק בידו ויודע בודאי שיתקיים דבר זה אבל מי שמסופק בדבר ואינו יוצא משם רק מחמת מורא שירא שמא יבא הדבר כאשר אמר לו חברו אז תמיד פונה ומביט לאחוריו למקום זה שמא הוא שקר ואין לו שחר. אמנם לוט שנתגדל בביתו של אאע"ה והי' רואה עין בעין כמה נסים לזאת נשאו לבו להאמין דבר זה כי מעשה אלקים הוא ויש בו ממש אבל אשתו שהי' בה מדת אנשי סדום לא היתה מאמינה בדבר רק אחרי לוט הלכה בשביל שהוכרחה ללכת עם בעלה לכך הביטה מאחרי' לראות אם אמת יהי' הדבר לכך לא הי' לה זכות אמונה ונענשה וזה כוונת הפסוק אל תבט אחריך כלומר שתהי' בעל אמונה ואל תביט אחריך לראות אם אמת הדבר ותבט אשתו מאחריו של לוט כלומר מהליכו של לוט שהלכה רק בשבילו אבל הוא בעצמה היתה מסופקת בדבר ועל כן נענשה. ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם ויאמר אליו וגו' ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המורי' והעלהו שם לעולה על אחד ההרים אשר אזמר אליך. הנה נסיון העקדה הי' האחרון שבנסיונות שנתנסה אאע"ה והי' גדול מכולם כמובן מאליו אמנם גדולי המפורשים בקשו למצא טעם לאיזה תכלית הי' צריך הנסיון הזה כי הקב"ה הוא יודע ובוחן כליות ולב וממילא יודע שאאע"ה בודאי יעשה את מצותו, וגם לא נוכל לאמר שכסהו להראות לבני אדם גדולת וצדקת ישרו של אאע"ה הלא לא הי' שום אדם שם כשרצה לשחוט את יצחק בנו ואפילו לשני נעריו שהלכו עמו אמר שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם ומאחר שבאמת לא נעשה מעשה דהא לא שחטו לא היו בני אדם יכולים להכיר את הנסיון הזה, ונלע"ד לאמר שבאמת הנסיון הזה לא הי' צריך להקב"ה ולא לבני אדם, ואפתח במשל פי מלך גדול א' הי' לו שר שעבדו ושרת אותו בכל לבו נפשו מאודו והי' עבד נאמן ע"כ גם המלך אהב אותו מאד וגדלו ונשאו על כל השרים והי' רוצה להעשירו בנכסים ודי זהב אבל הוא לא קבל כי אמר רב לי גדולה ויקר מאת