זכרון אהרן לה

בקשתו וימהר אברהם האהלה אל שרה אשתו וגו' ואל הבקר רץ אברהם הלא אצל אברהם לא הי' זה דבר חדש שבאו אורחים אצלו שביתו הי' פתוח לרוחה מכל ד' רוחות העולם הא כתיב ויטע אשל ר"ת אכילה שתי' לינה ומי פתי שלא יסור הנה ורחוק הוא שא"א עשה לכל עובר אורח ושב כל הכבוד הזה שעשה לג' האנשים האלה ובפרט בדור ההוא שהיו כולם עוע"ז, ונ"ל בהקדם בחינה אחת והוא דהא ידוע ומפורסם שהמלאך אינו גוף ולא משיגי הגוף רק אם השי"ת צריך לשליחות מה אזי יקיפהו בבשר בצורת אנוש והלבישו בגדים אבל זו הצורה בודאי היא מובחר צורת האדם וגם זיו השכינה. תואר פניו והכרת פניו ענתה בו בי הוא אחד מן השרידים אשר שם ה' נקרא עליהם וראי' לזה מאשת מנוח שסיפרה לבעלה איש אלקים בא אלי ומראהו כמראה מלאך ה' נורא מאד הרי אף שסברה שהוא רק בן אדם וגם מנוח הי' סבור כן שאמר לו נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים ורק אחר שראו מנוח ואשתו שעלה המלאך בלהב המזבח אז ידע מנוח כי מלאך ה' הוא אבל זאת ידעו מתוך מראהו שהוא נורא שאינו אדם פשוט אבל רוח אלקים נראה עליו וזה לע"ד כוונת הפסוק שאמר וירא והנה שקשה מאי לשון והנה שהי' די אם הי' אומר וירא שלשה אנשים נצבים וגו' אלא רוצה לומר שראה בתמונת ג' האנשים צורת פניהם והי' מבחין שהם אינם מן האורחי פורחי שרגילים לבא בכל יום אבל הם עומדים עליו כלומר במדרגה גדולה למעלה ממנו וזה הטעם של וירא וירא שני פעמים לפי שראה שתי ראיות שראה אותם וגם ראה גדולתם ולזה עשה להם כל הכבוד הזה וגם האמין להם דברי נבואתם מה שלא הי' בלאו הכי ולא הי' פתי יאמין כל דבר, ודוק. ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד ארדה נא ואראה הכצעקתם הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה. הקושיות מפורסמות ואין צורך להאריך רק אזכור קצתם היותר קשות א' מה שאמר ארדה נא ואראה והלא הכל גלוי וידוע לפניו הגלוים והנסתרים ב' מה צורך אל הירידה הלא כבודו מלא עולם ואין חילוק לפניו יתברך בין למעלה ולמטה והא בפירוש אמר דהע"ה אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך ג' מה שסיים הפסוק ואם לא אדעה הא צורך הירידה הי' לכך לפי הפשוט וגם מה טעמו של ואדעה (עיין בעקדה בזו הפרשה). ונלענ"ד לבאר ואומר כמו שיש חילוק גדול בין ידיעת הקב"ה לידיעת אדם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי גבהו מחשבותי ממחשבותיכם כגבוה שמים על הארץ וכו' שאי אפשר לאדם לידע ידיעת ומחשבת הקב"ה ומתרץ בזה הקושיא הגדולה של הידיעה והבחירה כן גם להיפוך יש חילוק גדול בין הקב"ה לבני אדם כי האדם אינו יכול לשכח ממנו שום דבר מה שכבר ידע אפילו בכל מאמצי כחו למשל אם שמע איזה בשורה רעה אשר היא מצערת אותו מאד ידיעה זאת אינו יכול להסיר מעצמו כי זה הוא הטבע אם לא שתקפו השכחה אבל בלא"ה אי אפשר אבל בהקב"ה אינו כן אחר שהוא כל יכול גם זה יש ביכלתו שאם אינו רוצה