זכרון אהרן כה

הנה הפסוקים האלה לפי פשוטם הם מחוסרי ההבנה ויש בהם הרבה ספקות א' מהו מקץ ימים, ב' גבי הבל אין כתיב מנחה רק הביא גם הוא, ג' למה לא שעה באמת אל מנחת קין מה פשעו ומה חטאתו הלא הוא הי' הראשון אשר נדבה לבו להביא, ד' מהו כוונת הפסוק אם תטיב שאת וגו' ומהו טעמו של שאת, ה' ויאמר קין אל הבל אחיו מה אמר לו ולמה הוציא אותו החוצה אל השדה ומי הי' מעכבו להרגו בבית והלא לא הי' אז אדם אחר שהי' מצילו ממנו, ו' למה ענשו הקב"ה בעונש שלא תוציא האדמה יבולה ובנע ונד ולא בעונש אחר. ונ"ל דהנה אחר שראינו שהעונש של אדה"ר על אכלו מעץ הדעת הי' במה שקלל הקב"ה את האדמה והי' צריך האדם לעבוד את האדמה עבודה רבה וקשה כמש"כ בעצבון תאכלינה כל ימי חייך וקוץ ודרדר וגו' עד בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך וגו' ממילא מובן שקודם החטא היתה פרנסת האדם בלי יגיעה והי' צריך רק לזרוע והארץ הוציאה צמחה גלוסקאות יפות כמו שהעץ מוציא פריו עד היום ואין צריך רק לנטוע וכאשר יבשילו פירותיו האדם שולח ידו ליקח פירותיו ובעודו בכפו יבלענה ולפ"ז אחר הקללה צריך האדם לחרוש ולזרוע ולשרש הקוצים לקצור ולידוש ולמרוח לטחון ולאפות עד שיבא לידי פת לחם והיא כשכיר או אריס אלא שגם לבעל השדה צריך ליתן דבר מועט וגם זה רק בזמן שישנם אריסים הרבה על השדה אבל בזמן קין שהי' כל הארץ לפניו לבדו והוא אבד כל זמנו וטרח כל הטורחות האלה למצוא טרף לכדי חיותו לא מצא את עצמו מחוייב כ"כ להודות עבור השדה לבעל השדה דהיינו להקב"ה ודיי אם הביא לו מנחה דהיינו מתנה מועטת ממה שנשאר לו בסוף השדה ממחייתו לזה אמר הכתוב ויהי מקץ ימים כלומר לסוף השנה שהי' בטוח שאינו צריך תבואה הזאת לעצמו לפי שיהי' לו תבואה חדשה בזמן קרוב אז הביא מנחה דייקא ולא קרבן עשיר אלא עני כמש"כ ואם דל הוא יביא עשירית האיפה לא כן הבל הי' רועה צאן שהוא לא עבד עבודה קשה כי כל עבודתו הוא בשמחת צאנו וכל הכבוד והון אשר עושה הוא ברכת ה' לבד בלי יגיעה וטירחא לכן ויבא מבכורות צאנו ומחלביהן לא מנחה והוא רק משלחן גבוה הוא אוכל וכל חלב לה' הוא לא כן קין שאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה לכן לא מצא עצמו מחויב להביא קרבן לה' ומה שהביא חשב כאילו נותנו במתנה והי' חרה לו מה שלא קיבלו השי"ת בסבר פנים יפות אבל הקב"ה אמר לו שאינו כן כי כל עמלו ויגיעו הוא הבל וריק אין בו שום תועלת אם אין הקב"ה שולח מים על פני חוצות להרוות את האדמה שתוכל להוציא צמחה וגם לאדם עצמו הוא נותן כח וחיל שיוכל לעבוד והוא נותן לו שכל ודעת להתחכם על איזה אופן מן האופנים שיעשה מלאכתו וירויח יותר וגם בלעדי כל זאת אם יחי' על דרך התורה והמצוה אינו צריך ליגיעה גדולה כמו שביארנו אצל חטא אה"ר קידם שאכל מעץ הדעת וכמו שכתוב בתוה"ק בכמה מקומות אם בחקותי תלכו וגו' שתהי' הברכה מצוי' כ"כ וא"צ שתהי' פרנסתו בזיעת אפו וזה שאמר הקב"ה לקין למה חרה לך וגו' שלא קבלתי מנחתך לפי שאתה תדמה שכל מה שתוציא האדמה הוא רק מחמת יגיעתך אינו כן כמו שאמרנו ורק אם תטיב שאת כלומר