זכרון אהרן כד

הגוף לקיומו אכילה ושתי' ובלא אכילה ושתי' ימות הרי שסופו למות וא"כ ע"כ צ"ל שעונש המיתה הי' שבחטאו ימות מיד לכך דחפה ונגעה בו והראה לה שלא תמות שכשם שאין מיתה בנגיעה אעפ"י שאמרו הקב"ה, כי כן אמרה לה חוה כך אין מיתה באכילה ואין עונש כלל כי לית דין ולית דיין וזה שאמרה הנחש אף כי אמר אלקים מכל עץ הגן לא תאכלו הרי לא אסר לכם לאכול מכל עץ הגן ואתם צריכים אכילה ושתי' כדי להתקיים ולהחזיק את נפשותיכם וסופכם למות. וע"כ שהעונש מיתה הוא מיד והנך רואה שאינך מתה וכשם שאין עונש בנגיעה כך אין עונש באכילה, ושפיר מבואר מה היתה צריכה הנחש להקדים ולומר אף כי אמר אלקים וגו'. אמנם האמת כמו שכתב הרמב"ן שהם היו חיים לעולם אם לא היו חוטאים והעונש הי' שימות בסוף ולא מיד ומה שצוה הקב"ה לאכול משאר פירות לא להתקיים ולהחזיק הגוף רק משום מצוה אך הנחש הטעה אותם שבשביל כך אמר הקב"ה לאכול משאר פירות כדי לקיים נפשם ולא ימותו מיד שסופם בלא"ה למות ועי"ז הוכיח להם שלא יקבלו עונש. – והנה אמרו בגמרא שבאמת לא ציוה הקב"ה רק לאדם בלבד שלא יאכל מעץ הדעת שחוה לא היתה אז בעולם רק אמר לאדם שיאמר לחוה שאף היא לא תאכל וע"כ צ"ל שהיא ג"כ היתה בעונש זה שהרי צוה לאדם שיאמר לה ג"כ כדברים האלה ומזה הי' אדם לוקח ראיה שאין עונש בדבר שגם היא היתה בכלל מצוה ואעפי"כ לא מתה והעונש הי' ע"כ מיד מפני שצוה הקב"ה לאכול משאר פירות כדי להחזיק הגוף וכמו שאמרנו למעלה והוא לא ידע שצווי האכילה לא היתה רק מצוה או כדי להתענג בהם ובאמת העונש מיתה הי' אח"כ באחרית אבל מפני שאדה"ר טעה וסבר שאין עונש בדבר נתן לו הקב"ה מיד עונש שלא יהי' בדעתו הראשון שלעולם לא יהי' לו עונש להחוטא וזה שאמר הכתוב כי שמעת בקול אשתך שאמרה שאכלה ממנו ולא מתה ותאכל מן אשר צויתיך עליו לאמר לא תאכל כלומר לאמר לה לא תאכל ולקחת ראיה ממנה וסבר אתה שאין עונש לפי שלא מתה לכך מראה אני לך שסופך למות וזה העונש אשר גזרתי עליך לא כמו שהיית סובר שמיד תקבל וע"י עונש זה שתקבל מיד תדע שיש דין ויש דיין ומסיים העונש וכו' ובזה מבואר ג"כ כוונת המדרש שאמר אדם אכלתי ואוכל כלומר מפני שצויתני לאכול משאר פירות זה הטעה אותי לאכול ג"כ מעץ הדעת וזה ג"כ כוונת רש"י מצוה אחת היתה לו לאדם הראשון וזה הטעתו ודו"ק כי נכון הוא מאד. ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הכל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד וגו' ויאמר ה' לקין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ וכו' ואתה תמשל בו ויאמר קין אל הכל אחיו ויהי בהיותם כשדה ויקם קין אל הכל אחיו ויהרגהו ויאמר ה' אל קין וגו' כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך נע וגד תהי' בארץ ע"כ: