זכרון אהרן כג

וע"י זרעך לברית עולם והקימותי את בריתי ביני ובינך היינו הברית אשר היפר אה"ר גם עשרה ועשרה דורות אשר היו אחריו אני רוצה להקים על ידך ואם לאו אני מוכרח להחזיר העולם לתהו ובהו וממילא אם קיום העולם הוא רק על ידך תהי' אתה אב להמון גוים ולכל העולם כולו: וכל זה לא אמרתי רק בדרך סברא ואגדה אבל באמת נראה לי שלא קשה ממה שלא מת מיד כאשר אכל מעץ הדעת כאשר הי' בצווי כי בודאי אם הי' עובר על מצות השי"ת מדעתו וברצונו וזדון נפשו ודאי הי' בא עליו עונש מיתה באותו יום אבל הוא לא אכל רק ע"י פיתוי אשתו והיא גם היא אמרה הנחש השיאני ואוכל מעתה לא הי' מחויב מיתה אף שלא הי' פטור לגמרי ונעשה בהם משפט כתוב כפי חכמתו יתברך שכל דרכיו משפט וצדקה וכן הוא באמת בכל מקומות שבתורה שיש כמה חילוקים בעונש שבמזיד והתראה מיתה בשוגג גלות וכו' אף שהמעשה הוא א'. ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים מכל עץ הגן וגו' וצריך ביאור לאיזה ענין הי' צריך הנחש להקדים אף כי אמר אלקים וגו' ועיין רש"י וגם יש לדקדק מה שפירש"י לא מות תמותון שהנחש דחפה עד שנגעה בעץ ואמר כשם שאין מיתה בנגיעה כך אין מיתה באכילה גם יל"ד מה שאמר לקמן אשר צויתיך לאמור האי לאמור' אין לו פי' וגם צריך ביאור העונש מה שפרט לו הקב"ה למה שינה אותו הלא מתחילה לא קנס יותר ממיתה ועונש זה למה הוסיף לו וגם איתא במדרש דכך אמר אכלתי כבר ואוכל גם עתה וצריך ביאור לפרש דברים האלה: ושמעתי על זה דהנה הרמב"ן פירש על מה שאמר אלקים כי ביום אכלך ממנו מות תמות דמשמע ביום זה מיד ובאמת ראינו כי לא מת ביום זה ופי' כן דאם לא הי' חוטא הי' חי לעולם אעפ"י שהאדם מורכב ודבר מורכב יש לו קץ ותכלית אך ע"י הנשמה שבגוף שהוא חלק אלק ממעל והוא נצחי יתקיים הגוף לעולם ולא ירד לבאר שחת ובשביל חטא זה קנסו הקב"ה מיתה שאל יעכב ויעצר הנשמה בגוף המורכב אך ירד מטה מטה כשאר מורכב ובזה כבין כפילת הלשון מות תמות כי כבר כתבו הספרים שהאדם מיום הולדו הולך למיתה כי תמיד הולך וחסר מכחו ובריאת גופו. והנה זה עולה כהוגן אם נאמר שהאדם הי' חי לעולם אם לא הי' חוטא ורק החטא גרם שסופו למות וזה הי' עונשו שילך למיתה אבל אם נאמר שבלא חטא זה ג"כ לא הי' חי לעולם וסופו למות ע"כ אי אפשר לומר שעונשו הי' שיהא סופו למות ועכצ"ל שהעונש הי' שימות מיד והנה זה שצריך האדם אכילה ושתי' הוא כדי להחזיק הגוף שלא יחלש כחו מיד וימות אמנם אם נאמר שבלא החטא הי' חי לעולם שהנשמה היתה מצלת את הגוף מלירד לשחת לא הי' צריך האדם לאכילה ושתי' לקיום הגוף כי הנשמה היתה מקיימת אותו וזה היתה הוכחת הנחש שאין עונש ולית דין ולית דיין דמפני שאמר לו הקב"ה מכל עץ הגן אכול תאכל הרי שצריך