זכרון אהרן כ

והנה זאת המצוה היא תמוה ונפלאה וכי מפני שיש בעץ הזה דעת טוב ורע לא יאכל האדם ממנו מה מצוה היא זו ומה טעם יש בה וגם נראה שהקב"ה הי' ח"ו צר עין שהאדם מבחר יצוריו לא ידע טוב ורע והיותר תמוה ומבהיל הוא העונש של מות תמות והלא באמת אכל ולא מת וגם אין מובן מה שאמר הנחש לא מות תמותון כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע מה פיתוי הוא זה והלא לא אמר יותר ממה שאמר הקב"ה בעצמו הקב"ה אמר ומעץ הדעת טוב ורע והנחש גם הוא אמר והייתם כאלקים יודעי טוב ורע רק הוסיף מלת אלקים: ונלענ"ד לבאר באופן שאומר דהנה ידוע שלכל הנבראים אשר ברא הקב"ה יש להם תכלית מה ותכליתם היא טבעם וכל זמן שפועלים בטבעם אשר הוטבעה בהם נקרא שמם עליהם ואם אינם יכולים לפעול עוד אזי מתו ונאבדו, למשל אם עשב בושם אשר תכליתו וטבעו הוא ליתן ריח טוב אם פג ריחו אזי לא נקרא עוד בשם בושם, וכן למשל סכין אשר תכליתו הוא לחתוך אם קהה הברזל ואינו ראוי לחתוך בו כבר הלך ממנו שם סכין וחוזר לשמו הראשון אשר ממנו נלקח והוא חתיכת ברזל וכן היא בכל הבהמות וחיות שקרא להם אדם שמות לפי טבעם ותכליתם ואם כן הדבר בדומם צומח חי אשר לא נבראו רק בשביל האדם מכש"כ האדם בעצמו שיש לו תכלית גדול והוא צורתו אשר בו יש לו יתרון מן הבהמה והוא הנשמה הקדושה והשכל אשר נפח ה' בו חלק אלק ממעל לחשוב בו מחשבות קדושות גדולות ונפלאות עד שמי שמים להכיר בוראו להתבונן בחכמת יצוריו ונפלאות תמים דעים עד שיהי' כא' מצבא מרום במרום ואם הוא עושה כן הוא תכליתו אשר לו נברא וזה הי' תחילת מחשבת הקב"ה בבריאת העולם התחתון וכדי שיוכל האדם להשיג זה התכלית הגדול השוה לו מזונו וטרפו עם כל הבהמית וחיות הארץ מפרי העץ ועשב השדה ולא הי' צריך מלבוש לכסות גופו כדי שלא יטריד את שכלו בעניני גופו ויבלה זמנו בדברים הנוגעים אל הגוף ונהפוך הוא שיבקש רק לתקן נשמתו הקדושה וילביש אותה במחשבות קדושות ויעלה מעלה מעלה עד שתשוב אל מקור מחצבתה בעושר גדול והון רב. אי לזאת לא נתן ה' לאדם כח הכרה הזאת שיוכל להכיר ולהבחין בין טוב לרע כלומר מה שיטעם יותר טוב לחכו ויעשה לו מטעמים כאשר אהב וילבש בבגדי שיראים ומשי גופו קרוץ מחומר למען יהי' לו מנוחת הנפש ולא יהי' לו עסק ודאגה בעסקי גופו כמו הבהמה וחי' כמו שאמרו חכז"ל ראית מימיך חי' ועוף שיש להם אומנות והם מתפרנסים שלא בצער וכו' לזה אני אומר שזה ההכרה וההבחנה הי' בעץ הדעת כמו שהמלות מורים עליו עץ הדעת טוב ורע ולזה צוה הקב"ה שלא יאכל ממנו שאם יאכל ממנו מיד בא לידי הבחנה זו וימות כי מאותה השעה לא יספיק לו עשב הארץ באשר נמצא אלא יבקר בין טוב לרע ויפנק עצמו במיני מאכלים ובגדים מינים ממינים שונים כאשר באמת כן הי' כי מיד אחר שאכל מעץ הדעת הרגיש שהוא ערום וע"י זאת ההרגשה מת כי שכלו שהוא תכלית כל הברואים ואדון לכל היצורים נעשה עבד לגוף ותחת שלש רגזה הארץ תחת עבד כי ימלוך וגו'