זכרון אהרן קצד

תיקן לה והמתבאר מדברי תוס' שבת דף ק"ה ד"ה הא רי"ו וכו' דמצוה דאורייתא דוקא הו"ל תיקן אבל לא מצוה דרבנן עיי"ש אלא דגם מקולקלים פטורין אבל אסור ואית ביה עשה ולא תעשה דרבנן אמנם למ"ד הבערה ללאו יוצאות לסברת הרשב"א הנ"ל מקלקל בהבערה לית ביה עשה דרבן דלא עדיף מהבערה דאורייתא במתקן וא"כ מתורץ קושי' התוס' דע"כ מוכח דמותר להשתמש לאורה דהשתא הו"ל מתקן וחייש שמא יטה אבל אי אסור להשתמש לאורה כיון שאין יכול להדליקה בשבת ושמא יטה וא"כ יטה או ידליקנה מאי הוי והא מקלקל הוא בהבערה מצוה דרבנן לאו תיקן הוי ואי דמ"מ פטור אבל אסור אי הבערה ללאו יוצאות ליכא עשה רק איסור ל"ת וכיון שכבתה זקוק לה אתי עשה דרבנן ודחי ל"ת דרבנן כדפירשנו ודו"ק. בסוגי' דמהכ"ע (סוכה דף ל') מאת אמ"ו הגאון רשבה"ג אב"ד דפה ק"ק ס"ה יע"א על שבת שובה שנת גאולה לישראל לפ"ק. הרמב"ם בפ"ה מאיסורי מזבח הלכה ד' פסק וז"ל הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסיל והקב"ה שונאו שנאמר שונא גזל בעולה ואצ"ל שאינו מתכפר בו ואם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר ואפי' הוה חטאת שהכהנים אוכלים את בשרה ומפני תקנת המזבח אמרו שהחטאת הגזלה אם נודעה לרבים אינה מתכפרת אף על פי' שנתיאשו הבעלים כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וכן העולה וכו' עכ"ל והרא"ד השיג עליו וז"ל ואפי' הי' חטאת א"א אין כאן אפי' והכ"מ ביאר עפי' סוגי' דגיטין נ"ה ופסק רבינו כרב יהודא ויש לתמוה וכו' דהא מתני' לא אתי שפיר לרב יודא דפריך הש"ס עלי' איפכא מבעי לי' ומסיק ה"נ קאמר לא נודעה וכו' נודעה א"מ מפני תיקן מזבח והשתא כיון דמתני' אתי כפשטא כעולא ס"ל למיפיק כוותי' וכו' ונ' לי לתרץ תמי' זו דהכ"מ דצריך להבין הא ודאי לפני יאוש מודה ר' יודא דדבר תורה אינו מכפרת נ"ל משום שלא יהיו כהנים עצבים מכפרת כדס"ל לעולא הכי גם לאחר יאוש וא"כ קשה מאי פריך הש"ס תחילה לר"י מ"ש חטאת וכו' דלמא מתני' לפני יאוש מיירי ומודה ר"י לעולא כה"ג ונ"ל כיון דלר"ש סתם גזלה יאוש בעלים הוא ניחא לי' לאוקמי מתני' ככ"ע ועדיפא משני גם אחר יאוש ניחא לאוקמה אמנם לדידן דקיי"ל כרבנן דר"ש נקטינן דמתניתין א"ש גם לר' יודא כפשטא כמו לעולא ומיירי לפני יאוש ופירושו כמו לעולא אחר יאוש לא נודעה מכפרת מפני תיקן המזבח ולק"מ קו' הכ"מ. ולכאורה עדיין קשה דהא רישא דמתני' על מריש הגזול שבנאו וכו' לר"י דיאוש קני ס"ל מד"ת ומתני' מפני תקנת השבים תנן יטול את דמיו ע"כ לפני יאוש מיירי וא"כ מ"מ קשי', מאי פריך הש"ס לר' יודא מ"ש חטאת וכו' דלמא סיפא דומי' דרישא מוקים לה לפני יאוש דהוי לדידי' נמי כמו לאחר יאוש אליבי' דעולא. ונ"ל דהא לעולא ג"כ לשיטת הר"ת ס"ל יאוש קנה בכ"מ חוץ להקרבה משום מהבע"ב א"כ רישא על מריש הגזול שבנאו וכו' מפני תקנת השבים ע"כ לפני יאוש מיירי גם לעולא ומ"מ מוקים עולא לסיפא דחטאת