זכרון אהרן קצג

אלא משום שמא עיי"ש דבריו תמוהים חדא דבכ"מ אין מפורש הטעם דנר שבת שמא יטה והרמב"ם והראב"ד פי' באמת הטעם שמא יניח ויצא וליכא שלום בית ואפי' רש"י לטעם דפי' לעיל בד"ה שאין נמשכין ואתי להטות היינו בנר שבת שהוא בבית על שולחנו לא שכיח שיכבה אבל נר חנוכה מצותה על פתח הבית מבחוץ ושמנים ופתילות הפסילין שאין נמשכין וודאי שכיח שיכבה ברוח מצוי' ואפי' ברוח כ"ד מחוץ לביתו וצ"ע עוד תמה הגאון בתשובה זכרון יוסף למה ניחוש שמא יפשע במידי דלית ליה הנאה אטו ברשיע עסקינן ע"ש ועוד קשה לי שפי' רש"י בחול חיישי' שמא יפשע ובשבת חיישי' שמא יטה שני הפכים הא הו"ל תרי חומרי דסתרי אהדדי ועיין במג"א ס"ו סי' תצ"ב ונ"ל דצריך להבין כיון שדרך שמנים מהגריעות לכבות כנ"ל למה פי' רש"י שמא יטה בשבת ולא פי' שמא ידליקנה לכשתכבה אמנם זה פשוט דלא שכיח שוגג בזה דזיל קרי ביה רב ידע דכתיב לא תבערו אש וכו' גם לחזור ולהדליק מידי דטרחא היא ובתוך זה מדכר דשבת הוא אבל הטיה דלאו כ"ע דינו גמירי שגם בזה יש איסור וגם בזה ליכא טרחא יתירה חיישי' שמא ישגה ויטה אמנם למ"ש שמא ישכח מלהטות בזה לא שייך שכחה כיון שהוא תמיד נגד עיניו ורואה שאין הנר דולק יפה אלא אחר שכבה שייך שכחה שמא ישכח מלהדליקה וא"כ נ"ל בדוקא פי' רש"י שפיר זקוק לתקנה וכו' שלא פשע ולא מתקן לה ותמה דהל"ל זקוק לה להדליק וכו' שמא פשע ולא מדליק לה. אבל לענ"ד נראה ודאי לפשיעה אחר שידליקה אחר שתכבה לא חיישי' דאטו ברשיעי עסקינן וגם לשכחה להטות בעוד שהיא דולק לא שייך למיחש שהוא לנגד עינו תמיד אבל כיון דכבתה זקוק לה להדליק ושר של שכחה מצוי' תמיד שישכח להדליקה לכן זקוק לתקנה ולהטותה בעוד שהוא דולק כדי שלא תכבה אבל חשו חכמים כיון שיש לו תקנה כשתכבה דלמא פשע ולא מתקן לה דייקא בעידנה דולק על סמך שידליקה אחר שתכבה ובאמת אחר שתכבה ישכח מלהדליקה, והא תינח בחול דלא שייכי' שמא יטה שיפשע בשבת ונהפוך הוא כיון דזקוק לה ובשבת אין יכיל להדליקה וכיון כשכבתה חיישי' שמא יטה לצורך כדי שלא יכבה וא"ל דהן הן דברי תוס' כיון דאין יכול להדליקה בשבת ר"ל לבסוף כשתכבה ודאי לא יפשע מלתקן אדרבה שמא יטה כדי שלא תכבה משום דכבתה זקוק לה ולק"מ השתא ב' קושיות הנ"ל ודברי תוספ' מדוקדקים היטב, והנה כי כן נראה לי לתרץ קושי' התוס' דהא קיי"ל בכ"מ עשה דוחה ל"ת ומבואר במג"א רס"י תמ"ו בשם השל"ה הקדוש ז"ל דגם בעשה דרבנן הדין כן דאתא עשה דרבנן דתשביתו ודחה ל"ת דרבנן דאמירה לנכרי ומוצא חמץ בביתו בפסח יוציאו ע"י עכו"ם עש"ה אבל אין עשה דוחה ל"ת ועשה ביאור הר"ן סוף ר"ה והובא במג"א שם דאפי' איסור דרבנן בשבת איכא עשה ול"ת ואין נדחה מפני עשה ע"ש. והרשב"א בחידושיו למס' יבמות דף ע"ו תירץ על קושי' התוס' שם בד"ה נגמר וכו' הא מחמר הוי עשה ול"ת ותי' רשב"א בשם מורו דעשה דשבת לא קאי אלא אאבות מלאכות עי"ש ואיכא מ"ד הבערה ללאו יוצאות לית ביה עשה וה"נ קיי"ל כל המקלקלין פטורים וכר"ש בשבת דף ק"י דאפילו מקלקל בהבערה פטור אא"כ צריכים לעפרא והה"נ תיקון מצוה ה"ל