זכרון אהרן קפט

קתני וכן כי פריך הש"ס לקמן ק' על גיד וחתיכה לבטלו ברובא לא משני ש"ס רי' הוא דמב"מ לא בטל, אבל שמואל לטעמי' דס"ל מב"מ במשהו והא כשיטת הגמיי' הנ"ל דגם בצלי אוסר במשהו לדידי' קי"ל טובא לאפוקי השיטה הנ"ל, וא"כ על רבינא לק"מ ממתני' דע"כ מכח במליחה לא נאסר וה"ה בצלי אלא נתבשל דוקא וכדאמרי' וכ"ת וכו' דע"כ גם איהו ס"ל נצלה לא אבל רבינא ס"ל מב"מ במשהו וגם במליחה אסיר כולה ולא מהני כלל ס' ומתני' כרבנן דר"י מוקים לה מב"מ בטל וכדעת הגמיי' הנ"ל. (חולין דף צז ע"ב) מתני' ירך שנתבשל בה גיד הנשה אם יש בה בנו"ט הרי זו אסורה וכו' ובגמרא אמר שמואל לא שנו אלא שנתבשל בה אבל נצלה וכו' והקשה בתוס' מאי קמ"ל הא מוכח מתניתין דדוקא נתבשל דאי נצלה נמי אסור א"כ כבר נאסר משעת מליחה ואמאי קאמר שנתבשל עיי"ש – ונראה דהנה עוד הקשה בתוס' אמאי קאמר אם יש בה בנותן טעם דהיינו בירך לבדו משערינן ולא בשאר חתיכות – ותירץ בהגהות אשרי דמתני' קמ"ל דיני דאסור דבוק כיון דהגיד דבוק בירך א"כ בירך לבדו משערינן, ולפ"ז אפשר לומר וליישב קושי' תוס' שהקשו אמאי קאמר אם יש בה דהיינו נגד הגיד לבדו משערינן והא משנמלח נאסר כדי קליפה וא"כ נגד הקליפה נמי נבעי ששים, ובזה ניחא דהנה בתוס' ריש פרק גיד הנשה ד"ה אם יש בה בנו"ט – הקשו דלמא במתני' הטעם דאסור משום שמנו של גיד ולעולם אין בגידין בנו"ט ולפי"ז א"ש דמתני' אתי לאשמעינן איסור דבוק כנ"ל והטעם של איסור דבוק מבואר הוא בספר או"ה הובא ביו"ד סי' צ"ד בטו"ז דלמא הי' החתיכה שהאיסור דבוק בה פעם אחת חוץ לרוטב, וא"כ נעשה נבלה וא"כ לפי"ז הוי איסור דבוק בבישולו רק משום ספק ותינח באיסור דאורייתא אסור מכח ספק אבל בדרבנן הוי אמרי' ספיקא דרבנן לקולא ול"ש איסור דבוק (ואף דבאיסור דרבנן נמי אמרינן איסור דבוק היינו בוודאי דהיינו בצלי אבל לא בבישל) ושומן הגיד אסור רק מדרבנן וא"כ שפיר מוכח דמתני' ע"כ דאסור מטעם הגיד דיש בגיד בנותן טעם דגיד הוא איסור דאורייתא אבל בשומן לא שייך איסור דבוק כנ"ל. והנה לשיטת הסוברים דבמליחה לא אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבלה אף דבשאר אסורין אמרינן נמי חעננ"ב ודלא כרבינו אפרים מ"מ זה רק ע"י בישל ולא במליחה וא"כ בלאו"ה לא קשה כלל קו' התוס' אף שנאסר כדי קליפה מ"מ לא אמרינן בי' חענ"נ. ולכאורה יש ראי' לשיטה זו דלכאורה קשה קושי' הרשב"א על רבינו לקמן גבי הנהו אטמתי דאסרי רבינא אף במליחה וקשה א"כ אמאי קאמר במתני' נתבשל הא משעת מליחה נאסר ולפי"ז א"ש אף דנאסר משעת מליחה מ"מ אינו כענ"ב וא"כ שפיר קאמר אם נתבשל אם הי' בה בנו"ט רצונו בירך דוקא מטעם איסור דבוק דהיינו חענ"נ וא"כ מיושב שפיר קושי' התוס' דשפיר. אשמעינן שמואל דבצלי שרי דהו"א אף בצלי אסור וה"ה במליחה נמי אסור ואי קשי' א"כ אמאי קאמר אם נתבשל הא נאסר משעת מליחה ז"א דמתני' אתי לאשמעינן איסור דבוק דהיינו חענ"נ משא"כ במליחה ודו"ק.