זכרון אהרן קפח

ר"ה דהא המקשה ס"ל שומן הגיד מפעפע כמו חלב ומ"ש דנקט מתני נתבשל וע"כ משום די"ל ר"ה ס"ל נתבשל דמתני' פירושו נצלה ועדיין לס"ד דהמקשו תקשו לר"ה מתני' דנטף מרוטבו וכו' יטול את מקומו וע"כ משום די"ל ר"ה ס"ל צלי רוטב אינו מפעפע גם להס"ד דהוי ס"ל שומן הגיד מפעפע כמו חלב מ"מ אסיק אדעתי' לר"ה דרוטב אינו מפעפע וא"כ במסקנא בתי' הגמרא שאני חלב דמפעפע ה"ל לתוס' להקשות ולחלק אלא ממתני' דהכא משימן הגיד שאינו מפעפע אבל ממתני' דרוטב יטול מקומו גם בהס"ד דמקשה צ"ל ולחלק כן ונ"ל לשיטת הגמיי' הנ"ל ניחא די"ל בס"ד דהמקשה הוי ס"ל איפכ' דגם חלב אינו מפעפע כמו שומן הגיד דמתני' ומ"מ נצלה ג"כ אסיר לר"ה משום לטעמי' אזיל דס"ל דרב מב"מ במשהו ובאיסור משהו לא מהני קליפה ונטילה גם בצלי, ומתני' דמשערינן כבשר בלפת אפי' דנתבשל היינו צלי, הנה ס"ל להמקשה או משום דגיד ובשר הוה מין בשא"מ א"נ אפילו ה"ל מב"מ מתני' כרבנן דר"י ס"ל מב"מ בטל ב"ס וה"ט נמי דמתני' דפסחים נטף מרוטב דסגי בנטילה דאתיא כרבנן דר"י דמב"מ בטיל בס' א"כ רוטב ובשר לא הוי מב"מ כמו חלב ובשר וליכא התם איסור משהו אבל כי משני ש"ס שאנו חלב דמפעפע באמת דיהיב טעמא הקשה תוספ' שפיר ממתני' דנפל מרוטב וכו' סגי בנטילה והצרכו לחלק דרוטב אינו מפעפע, וא"כ קושייתו הנ"ל וקושי' הת"ח חדא מתורץ באידוך דלא מצי הש"ס להקשות מרי"ו על ר"ה די"ל כי קושין הנ"ל לאמת דאזלי ר"ה תלמידו דרב דמב"מ במשהו כנ"ל ורי"ו בטיל בס' ס"ל לטעמייהו וכשיטת רבינו שבט וסייעתו בהגמיי' הנ"ל דבאיסור משהו גם בצלי לא מהני קליפה אבל השתא דמשני על ר"ה שאני חלב דמפעפע באמת ולא הוי איסור משהו פריך שפיר מרי"ו אמאי שרי לה הא יהיב טעמא בכולי גם בצלי כנ"ל, אבל קשה הרי פליגי הפוסקים בגיד ובשר אי הוי מב"מ או לא ודעת נקה"כ והפ"ח סי' צ"ח דה"ל מין באינו מינו ע"ש ועיין פלתי מזה, וגם פליגי הפוסקים אי טעם בשר ובשר הוי מב"מ עיי' בחיי' רשב"א לקמן צ"ח בסוגי' דזרוע בשילה ונ"ל א"כ עכ"פ טעם גיד ובשר לכ"ע ה"נ מבשא"מ, אפי' את"ל טעם בשר ובשר מב"מ הוא וכן גיד ובשר מב"מ הוא היינו ממשו דגיד או טעמו דבשר עם בשר אבל טעמו דגיד עם בשר לא וא"כ קשה מאי פריך הש"ס מר"ה על שמואל ומנ"ל לחלק שאני חלב דמפעפע דע"ז קשה מעובדא דרי"ו ותיל גם חלב אינו מפעפע ור"ה ורי"ו לטעמם אזלי עפ"י שיטת הגמיי' הנ"ל והיינו חלב ובשר דוקא דבמ"ב הוא ור"ה ס"ל מב"מ במשהו, אבל שמואל אמתניתין קאי טעם גיד בבשר מבשא"מ הוא לכן מהני קליפה ונטילה בצלי וצ"ע – ונ"ל הא סיפא דמתני' וכן גיד שנתבשל עם הגידין וכן חתיכות נבלה עם החתיכות וכו' דהו"ל מב"מ ממש ובכולן נתבשל קתני ואמר שמואל ל"ש וכו' אבל נצלה לא, דע"כ נתבשל דסיפא דומיא דרישא הוא ומכש"כ דתני וכן וכו' ושמואל לטעמי' נמי הרי ס"ל מב"מ במשהו וע"כ דלא ס"ל כהגמיי' הנ"ל ופריך שפיר עלי' מדר"ה וא"כ מתורץ קושי' התוס' דודאי ממתני' שפיר מוכח דע"י מליחה אינו נאסר והה"ד ע"י צליה אלא די"ל מתני' ה"ט דאתי' ע"כ כרבנן דר"י דמב"ב בטל דהא בגיד בין הגידין וחתיכה שנתבשל עם החתיכות אם י"ב בנו"ט וכו'