זכרון אהרן קפד

ולפ"ז י"ל דר"ש אזיל לשטתי' דדבר שאינו מכוין מותר והוא ג"כ הטעם מצד מלאכת מחשבת אסרה תורה כנ"ל. אח"כ ראיתי במס' סנהדרין פ"א ע"ב דרש"י גופא ס"ל התם כן דמלשאצל"ג הוא מצד אינו מתכוין דמלאכת מחשבת בעינן, והחילוק בין א"מ ומשצל"ג ג"כ שם דף פ' ע"ב גבי המחתה הגחלים לחמם בהן והובערו וקאמר הש"ס דטעמא מאן דפטר מצד משצל"ג ולא קאמר מצד א"מ ופירש"י דהתם מתכוין הוא דיודע הי' דיבערו אלא דאין צריך להבערתן אלא לחימום: אלא דצ"ע לפ"ז אמאי יהא דבר שאינו מתכוין מותר לכתחלה ומלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אבל אסור וא"ל מצד דהוי פ"ר ומודה רש"י, ז"א דהא לפירש"י הוי פ"ר דלא ניחא לי', וצ"ל דבדבר שאינו מתכוין לא די שאינו מתכוין בעשיית האיסור אלא דאינו יודע אם נעשה המעשה באיסור כלל, אבל הכא אף דאינו מחשב בעשיית המלאכה מ"מ יודע בבירור והיא עצמו עושה המלאכה, אלא דבאמת גם זה אינו, דהא בפסיק רישא דלא ניחא לי' מודה ר"ש דמותר והא גם בכה"ג יודע בבירור שיעשה האיסור רק דלא ניחא ליה וה"נ נימא הכי אף שיודע בבירור שעושה האיסור מ"מ לא ניחא וא"מ בעשייתה לפי פירש"י וצ"ע, אבל התוס' מפרשים בע"א כוונת דבר שאצל"ג דהיינו דבעי דומי' דמלאכת המשכן שצריך לגוף הדבר ע"ש באריכות ועמד המהרש"א ז"ל שם על דברי התוס' שכ' בסותר ע"מ לבנות ולא לתקן הבנין דפטור מצד שא"צ המלאכה לגוף הבנין דהא אינו מתקן בעשייתה, והקשה המהרש"א לפי' התוספ' דילפת דומי' דמשכן יהא חייב ג"כ בסותר ע"מ לבנות דהא במשכן ג"כ היו סותרים המשכן בנסיעתם וחוזרים ובונים אותה ולא הי' מתקנים כלל בחזרה הב' ונ"ל בפשיטות דהתוס' גופא כתבו לקמן דסותר ע"מ לבנות מקלקל מקרי ואינו חייב אלא אם צריך הסתירה לגוף הבנין. ולפ"ז א"ש דהתם במשכן אף דהיו מקא קלים בסתירת המשכן מ"מ היו מתקנים מצד אחר דהיינו אם לא היו מורידים אותו לא היו יכולין לישא אותו בכתף וממילא הוי צורך גופו ולא הוי מקלקל כנ"ל ופשוט. ואף דהתוס' כ' דבמקלקל בעינן דוקא צורך גוף הדבר עיי"ש מ"מ אין לדמות להתם דהוא מקלקל גמור מקרי ודוק. הבאתי ראי' לסברת התוספ' דף ק"ו לר' אבא דמחייב אליבא דר"ש אפילו באין צריך כלל. והקשו הא בעי צ"ל, ותי' דמשכחינן לה כגון חובל ומבעיר באיסורי הנאה דסבר שיכול ליתן לכלבו וכו' עיי"ש דהנה עיין בכריתות י"ט ע"ב שם בגמ' הנח לתינוקת הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב וק' הא במקלקל גופא בעי צ"ל והכא בתינוקת ודאי לא הווה צ"ל, וא"ל מצד מצות מילה הא לא קיים אותה בזמנה אלא ש"מ כסברת התוס' דהא עכ"פ הוא טעה וסבר דמצוה קא עביד והוי צ"ג כנ"ל ולפ"ז צ"ע מתוס' פסחים ע"ג שכ' מיהו אכתי קשה לר"י אמאי לא אליבא דכ"ע דהיינו אליבא דר' אביהו וק' הא י"ל לפ"ז כיון דהוא טעה וסבר דמתקן הוא דהיינו שעושה מצוה שפיר חייב וצ"ע ואם ל"ת כדברי' הנ"ל יוקשה מגמ' כריתות י"ט ע"ב. עוד פליאה בעיני דבשבת ע"ה בתוס' ד"ה ולחייב וכו' אמאי לא העמידו דבריהם אפי' לר"ש לשיטתי' דס"ל דאפי' לר"ש בעי צ"ל או תיקן קצת ודופ.