זכרון אהרן קעט

גמר כיון דהיוי אחרים רואין אותי, ונראה לאדמו"ר לישב דהנה הפרי מגדים ושאר אחרונים הקשו לשיטת הרמב"ם שסובר דאפי' עד א' נמי כשר, ק' דלמה יהא נאמן אחד הא איכא כאן חזקת איסור ואין עד אחד נאמן במקום חזקה והכא ליכא למימר שהוא בידו הא אדרבא זה אינו בידו כיון שהחרש שוחטו ואמאי נאמן:

ונראה דהנה על שמא יקלקלו פירש"י רוב מעשיהן מקולקלין משמע דמיעוט מעשיהן מתוקנין דיוכל להיות ששחטו יפה א"כ אפשר לומר דלכך מהני אצל חש"ו גדול רואה אותו משום דיכול לומר סמוך מיעוטא דיודעין לרוב מציון אצל שחיטה מומחין הן ואיתא בהפוסקים אם בא העד רק לברר דנאמן ומותר בדיעבד וזה דוקא בחש"ו אפשר לומר בכה"ג כיון דהוא רק רוב מעשיהן מקולקלין ומיעוט מעשיהן מתוקנין, ושפיר יכול לסמוך אותו לרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן כיון דלא ידעינן אי גמיר אי לא גמיר, אבל אי ידעינן בודאי דלא גמיר אז לא שייך לומר רוב מצוין אצל שחיטת מומחין הן ולא מהני אחרים רואין אותו כקושיות הפרי מגדים לאמת ולכך מקשה התוס' מלקא דהתם משמע אפי' בכה"ג כמי אמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. ולפ"ז נראה דלא קשה קושיות התוס' דהנה האחרונים אמרו דהא דאמרינן דאין עד אחד נאמן היינו דוקא לאחרים אבל לדידי' שפיר נאמן אפי' אי הוי נגד החזקה ולכך כאן לא מצי לשנוי דאיתא קמן ולא ידע אפי' הכי מהני אחרים רואין אותו משום דשחיטתן כשרה משמע אפי' לאחרים ולאחרים לא מהני אי ידעינן דלא גמיר כקושיית הפרי מגדים לאמת אבל התם בברייתא תנא ראה א' ששחט אם ראה וכו' מותר לאכול משחיטתו יש לפרש שהוא עצמו מותר לאכול כסברת האחרונים דלדי' מהימן נגד החזקה ולכך שפיר פריך הגמרא פשיטא ודו"ק. רש"י ד"ה רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא בעי למבדקי' עיין מהרש"א שהקשה לשיטת הסוברים דלכתחלה צריך בדיקה א"כ אמאי לא מוקי לה מתניתין בהכי הכל שוחטין בקיאין ושחיטתן כשרה בדיעבד אף באין אנו יודעין, והרא"ש הקשה ג"כ לשיטת הגאונים דסוברים דבדיעבד דוקא באינו לפנינו סומכין ארוב בקיאין ולכתחלה מוסרין לו על סמך שיבדקו אותו לאחר כן נוקמי מתני' בהכי הכל הכל שוחטין אף אין בקיאין על סמך שיבדקו אותו ושחיטתן כשרה אם אינו לפנינו ועיין פלתי שכ' דשיטת הגאונים הסוברים דבעי בדיקה הוא רק דרבנן ומתני' מיירי מדין תורה דהיינו קידם התקנה ולדעתי נראה ג"כ דתקנה מחודשת היא ולא מטעמי. דהנה סברת הגאונים היא דלכתחלה בעי בדיקה משום דלא סמכינן ארוב היכא דאיכא לברורי מבררינן והנה דברי הנודע ביהודא ידועים דאין אנו צריכים לברר ספק רק אם יכול לברר בירור גמור, אך אם גם אחר הבירור ישאר עוד ספק אין צריכים לברר. והנה כבר כתבו הראשונים דמהאי טעמא לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה משים דהמיעוט אינן בקיאין ג"כ יוכלו לשחוט שחיטה ראוי', ומעתה לפ"ז צ"ע אמאי צריך בדיקה הלא לידי בירור גמור אי אפשר לבא שאף אה אינו יודע הלכות שחיטה אולי שפיר שחט, מיהו לק"מ דהלא אם יש להם חזקה הוי כודאי וא"כ כיון שהבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת א"כ אם יבורר שאינו יודע הלכות שחיטה לא יהי' ספק איסור רק ודאי כנ"ל.