זכרון אהרן קעו

(דף ב' ע"ב) ואם אמר ברי לי שלא נגעתי מותר, הרמב"ם לא זכר שצריך לומר ברי לי כששחט טמא במוקדשין ותמה עליו הנוב"י בחלק ראשון (דף ל' ע"ג) ע"ש. ולכאורה נראה לתרץ עפ"י מה שהקשו בגמ' אי אטמא במוקדשין בברי לי סגי וק' דלמא דוקא בסכין ארוכה סגי בברי לי אבל בסכין קצרה לא סגי בברי לי וצריך להיות דוקא אחרים רואין אותו, אלא וודאי דבסכין ארוכה אין צ"ל ברי לי, רק בסכין קצרה לכן מקשה הגמ' שפיר בברי לי סגי אפי' בסכין קצרה ומוכח דבסכין ארוכה אין צריך לומר ברי לי, אבל עכ"פ תקשה על הרמב"ם דהי' לו להביא דבסכין קצרה צריך לומר ברי לי. לכן נראה לישבו בין לפי מאי דפסק חבת הקודש דאורייתא מכשר ובין אם סובר ח"ה דרבנן, ואתחיל לבאר באופן שסובר ח"ה דאורייתא, דהנה התוס' ד"ה דליתא קמן וכו' הקשו הא עזרה הוי רה"ר וספק טומאה ברה"ר טהור ותירצו משום דרוב פעמים לא יוכל לזהר מליגע, לפי"ז קשה אי הוי האי רוב ודאי דלא יכול ליזהר מליגע א"כ אמאי מהני מה שהוא אמר ברי לי שלא נגעתי אפי' נגד החזקה אין עד אחד נאמן מכש"כ נגד הרוב דרוב עדיף מחזקה ואי לא הוי האי רוב א"כ קשה קושיית התוס' הא עזרה ר"ה אלא נראה דבתוס' דיה שמא יגע הקשו הא דם קדשים אינו מכשיר ותי' דחבת הקודש מכשירו, ואפשר לומר דהיא רק מדרבנן וכיון שכן הם אמרו דחבת הקודש מכשרת והם אמרו דמהימן בברי לי שלא נגעתי אף שרוב פעמים נוגע ועכ"פ כיון שרוב פעמים נוגע צריך לומר ברי לי כן היא סברת רבה בר עולא אבל הרמב"ם פוסק דחבת הקודש מדאורייתא מכשיר וא"כ אי אפשר לומר דרוב פעמים נוגע דא"כ למה יהא עד אחד נאמן נגד הרוב אלא ע"כ דלא הוי אלא ספק וספק טומאה בר"ה ספקו טהור לכן פסק הרמב"ם דאצ"ל ברי לי. ואי סובר הרמב"ם ח"ה דרבנן אתי נמי שפיר דהא אנן פסקינן יש שומר להכשר דהיינו שאם הוכשר השומר שעל המאכל המאכל עצמו מוכשר וכן יש שומר לטומאה שאם השומר שעל המאכל נטמא נטמא גם המאכל ונראה לאמו"ר דע"כ אמרינן דאם נטמא השומר שגוף המאכל דוקא הוי מוכשר לכן אלימא השומר, לא נמצא כתוב יותר ותן לחכם ויוסף דעת: ואם אמר ברי לי שלא נגעתי מותר עיין נוב"י שמקשה על הרמב"ם שלא כ' דצריך לומר ברי לי – ונראה בזה דהנה התוס' הקשו דאמאי צ"ל ברי לי הלא עזרה ר"ה וספק טומאה בר"ה ספיקו טהור, ותירצו דרוב פעמים נוגע, והנה לכאורה צ"ע לפמ"ש התוס' לעיל דהלא מפרכס אינה מטמאה ותרצו דלמא נגע אחר פרכוס והנה ודאי בשעת שחיטה נוכל שפיר נוכל לומר דרוב פעמים נגע אך אם נימא דהחשש הוא שמא יגע לאחר פרכוס בזה לא שייך רוב וא"כ קשה קושיית התוס' דהא עזרה ר"ה ולמה לי ברי הא בלאו הכי טהור. אולם למאי שהקשו התוס' דבמאי הוכשר ותרצו דהעבירה במים ועדיין משקה טופח עלי' א"כ ל"ק קושיית התוס' דהא מפרכס היא כחי' דהחשש הוא שמא נגע המים דהיינו במשקה טופח שעלי' בשעת שחיטה ואז שפיר הוה רוב וע"כ צ"ל ברי כנ"ל. והנה הרמב"ם לא העתיק שהעבירה במים ומשקה טופח עלי', וע"כ צריך לומר דסובר דהוכשר בחובת הקודש וא"כ ק' קושית התוס' דלמה לי