זכרון אהרן קעא

קשה דסברת הרשב"ם לא הוי אלא משום דהוי מזויף מתוכו ומזה לא ידעינן אלא כדמסקינן דמתני' ר' אליעזר היא אבל קודם לכן דלא ידעינן דמזויף מתוכו פסול הוא סבר הרשב"ם דכשר בעידי מסירה לכתחילה לא קשה קושי' השמל"ך וזה לא קשה דלמא מתני' כתנא קמא דג' גיטין כדמסקינן ר' אליעזר היא דלהכי הוא דמסקינן דמתני' ר' אליעזר היא משום דר' אליעזר מפורש במתני' היא וק"ל: דף ט' ע"א ת"ר בשלשה דרכים שוי גיטי נשים לשחרורי עבדים שוו למולך ולוביא פי' לומר בפ"נ ובפ"נ והקשה הבעל פ"י כיון דאמרי' לקמן דגט שחרור זכות הוא לעבד והוי משוחרר לאלתר א"כ שליח זה הוי כשליח לקבלה ואמאי צריך לומר בפ"נ ובפ"נ ע"כ: ונראה לישב דזה לא קשה מידי דהוי חוב לעבד היכא שנשא שפחה, דהא יכול לומר העבד אין רצוני שתהי' שלוחי לקבלה אלא שליח להולכה וא"כ לא הוי חוב לעבד ובזה מתורץ עוד מה שהקשה הפ"י על התוס' שהקשה לקמן על רש"י כיון דזכות הוא לעבד להוי משוחרר לאלתר והא הוי ג"כ חוב לעבד היכא שנשא שפחה ועבד על לאו ולא קשה ג"כ קושי' ראשונה של הפ"י אמאי צריך לומר בפני נכתב ונחתם כיון דזכות הוא לו זה לא קשה מידי לפי שרק מכח זה דאמר בפני נכתב הוי זכות לעבד דאי לא אמר שליח זה בפני וכו' ועבד זה נשא שפחה הוי חוב לעבד דהא עובר בלאו ואית דיאמר העבד לשליח זה אי אפשי וכו' דזה לא יכול לומר העבד דדלמא אתי בעל ומערער ולא יהא משיחרר לעולם אבל אם אמר השליח בפ"נ וכו' והעבד זה יש לו שפחה יכול העבד לומר לשליח אי אפשי ואינו עובר על לאו והכא אין הבעל יכול לערער כיון שאמר בפ"נ וא"כ הוי מכח זה שאמר בפ"נ וכו' זכות לעבד ודוק: פרק שני (דף ט"ו ע"ב) בגמרא אלא אמר רב אשי אפילו אומר אני הוא עד שני פסול מאי טעמא או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים והקשה בתוס' ומי איכא מידי דאילו אמר בפני נכתבו כשר ומשום שאמר אני הוא עד שני פסול ונראה לר"י כמו שאמר בירושלמי דכי אמר אני הוא עד שני הוי כנגע בעידותי דנראה לכך בא להעיד על חתימת השני כדי שיתקיים עדות חתימתו עכ"ל התוס' והקשה הרשב"א ז"ל מהא דאמרי' בב"י שנים שחותמין על השטר ומת אחד מהם ובא עד אחד מן השוק ומכיר חתימת המת אמרי' שזה שחי יכתוב חתימתו על חספא וישלח החספא לב"ד וא"כ יבא עד זה שחתם על השטר עם עד זה שבא מן השוק ומצטרפין להעיד על חתימת המת והקשה הרשב"א אמאי אמרי' דנאמן על כך הא הוי כנוגע בעידותו דלמא משום הכי מעיד על חתימת המת כדי שתתקיים חתימתו ונראה לישב דלא דמי זה לזה דבשלמא הכא שהשליח זה בא בעצמו להעיד על חתימת יד שני אמרי' שנוגע בעדותו הוא דלכך בא להעיד על חתימת השני כדי שתתקיים עדותו דבל התם אין העד זה בא להעיד על חתימת המת אלא שאנו נותנין לו לעשות כך וזה לא קוי נוגע בעדותו וק"ל: