זכרון אהרן קסז

מיגו דאתקצאי וכו' ולענ"ד נ"ל דלכאורה קשה אמאי אסרו בנכרי שהבי דורן לישראל אם יש מאותו המין במחובר משום שמא קודם יו"ט ניתלש מן המחובר וא"כ הוי ספק דרבנן ולקולא ולמה יהי' אסור מספק. אמנם ז"א לפימ"ש המהרש"א דמוקצה כעין דאוריי' ולא אמרי' ספיקא לקולא אבל אי קשה הא קשי' אמאי אסרו בכדי שיעשו הא זה לא הוי אלא חשש דרבנן ולקולא. אמנם לפימ"ש הרדב"י הובא במג"א סי' קפ"ד דהיכא דיש בדבר א' דאורי' כי היכא דמחמרינן במלתא דאוריי' ה"נ מחמרינן בדרבנן דלא תהי' זלזול למלתא דרבנן וא"כ ה"ה הכא כיון דבענין יו"ט מחמרינן ה"ה לענין כדי שיעשה נמי מחמרינן שוב ראיתי במ"מ שכתבו כן לפ"ז לק"מ קושי' הרז"ה אמאי לא אמרי' מיגו דאתקצאי ז"א משום דהא דאמרי' דאסור בכדי שיעשה הוי הטעם משום זלזול וא"כ ממילא לא אמרינן מיגו דאתקצאי משום דהוי ספק דרבנן והבן. ודע שהבעל בינה לעתים כתב לתרץ לפ"מ שכתבו הפוסקים במסוכנת אף ר"י מודה דלא אמרי' מגו דאתקצאי וצ"ל הטעם דהואיל דברי לו בדעתו שתמות אף דמקצה עצמו ממנה בה"ש לא אקצי מדעתו כל היום וכן הדבר בזה כיון דידע דלאח"כ יהי' מותר בליס עכ"ל ולפ"ז ל"ק קשי' המחברים שהקשו דתו', כתבו דמגו מחמת יום שעבר לא אמרי' ולקמן דף ד' הקשו התו' דמ"מ מוכן דיכול להושיט ידו למעי אמו ותי' דמיירי דלא כלו לו חדשיו עד היום וא"כ לא הוי מוכן דבה"ש לא חזי דשמא נפל הוא וחזי דאמרי' מגו מחמת יום שעבר ולפ"ז לק"מ והבן. והנה המחברים הקשו הא דאמרי' ואם אין מאותו המין במחובר תוך התחום מותר חוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר וכתב רש"י טעם הגזירה שמא ישלח בשבילו והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר דליכא למגזר שאינו מכירו ומהרש"ל מחק האי, טעמא משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט ומשו"ה לא חלקו בינו לחבירו אבל גבי מח"ל דלא נעשה בגוף הדבר איסור מלאכה לא גזרו אלא משום שמא ישלח בשבילו לכן מותר לאחר דליכא למגזר בו שאינו מכירו עכ"ל וצ"ע דודאי הא לא קשי' למה הוצרך רש"י ליתן טעם הכ' דאיכא חשש צידה שלא יהנה חול ג"כ מטעם ישלח משום דלטעם זה הי' מותר לאחר ובצידה רצה רש"י לאוסרו אפי' למי שלא הובא בשבילו לכן הוצרך לטעם שלא יהנה וכו' אבל הא קשי איך כתב רש"י דמוצאי יו"ט ראשון לאחר שהמתין כש"י מותר ממנ"פ משמע אפילו למי שהובא בשבילו מוהר ואמאי לדידי' עכ"פ יאסר גם בי"ט שני דנהי ביום שני מצד ממנ"פ מותר אזיל טעם שלא יתנה אבל יאסור משום שמא ישלח בשבילו וכמו שכתב ר"ת לטעם זה באמת והוא קושי' גדולה ולפענ"ד נ"ל ל לפ"מ שכתב מרן ב"י באו"ח סי' תצ"ד ס' מוכן מותר ביו"ט שני משום דהוי ס"ס וכתב הש"ך בי"ד סי' ק"י דוקא כשהבתי ספיקות הם בגופו ר"ל דיב ס' הם אם יש איסור כלל דאם לא נולד היום אין איסור כלל וכן כשהיום חול אין כאן איסור כלל אבל בס"ס ע"י תערובות אסור משום דיש כאן ודאי איסור וא"כ לא אמרי' ס"ס בדשיל"מ אבל כששני ספיקות הם בגופו אמרי' ס"ס בדשיל"מ ונוצה וזה דווקא לשיטת רש"י דסבר דהא דדשיל"מ לא בטיל הוי הטעם משום עד שתאכלינה באיסור תאכלינה בהיתר וקשה מאי איסור יש כאן הא בטיל וצ"ל דאף דאיסור נתבטל מ"מ שם איסור לא זז