זכרון אהרן קסו

דספק מוכן קרוב ליגע לתורה ותי' דלא אמר הה"מ דבריו אלא לפי המסקנא דקאמר ר"א דבר שיל"מ אפי' באלף ל"ב וה"ה בספיקא אסור דהשתא טעמא דספק הוא דאסור משום דשיל"מ אבל המקשה שהקשה לר"י ור"י הוא סובר החולק שתי' הרשב"א עכ"ל. ולכאורה צ"ע אמאי לא מוכח הלח"מ דע"כ דהמקשן סבור האי שחילק הרשב"א דאל"כ אמאי לא פריך הג"מ לר"נ וכמו שהקשה באמת המהרש"א וכ' דמוקצה כעין דאורייתא ואפשר משום דר"כ בלאו הכי מופרך מ"מ מ"ש לפי האמת הוי הטעם דספק מוכן אסור משום דהוי דשיל"מ יפה כתב ולפ"ז שפיר כתב המהרש"א דמוקצה כעין דאוריי' אבל לפי דמסקינן דהוי הטעם משום דשיל"מ אף המהרש"א מודה דמוקצה הוי רק דרבנן וספק מוכן אסור משום דהוי דשלי"מ ולק"מ והבן. ודע הבעל לח"מ הקשה לשיטת הרשב"א שכתב לא אסרו איסור אלא בדבר שקרוב ליגע בשל תורה מזימן שחורים ומצא לבנים דהוי ספק ואינו קרוב ליגע בשל תורה אפ"ה אסיר ותי' דהתם טעמא היא משום דאזלינן בתר רובא דעלמא בגמ' עכ"ל ודבריו צ"ע משום דעיקר סברת רובא דעלמא היא מטעם כל דפריש מרובא פריש וכבר נודע מ"ש בס' אסיפת זקנים לב"מ אהך דקפיץ א' מהמנוין לתוכו פטור מן המעשר והקשה ונכבשנהו, דניידא ונימא כל דמפריש מרובא פריש ות', בשם הרא"ש דהא דאמרי' כל דפריש מרובא פריש לאו ודאי הוא ומדי ספיקא לא נפקא דאילו לא קפריש מרובא רק התורה התירה זה הספק טבלי לאסור וא"כ דספק הוא לא שייך במעשר מרובא פריש לחייבת במעשר דהא מעשר ודאי אמר רחמנא ולא מעשר ספק עכ"ל. ולפי"ז אי ס' מותר ממילא ליכא רוב והבן ולפ"ז נ"ל לתרץ את רבינו הרמב"ם ז"ל שכתב פרק ב' מהי"ט ה"י וכל ס' מוכן אסור והקשו עליו הא בג"מ אמרי' עלה דמתני' לימא מסיי' לר"ח דאמר רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ומשני בדף ורבינו הישמט בדף להיות דקיימ"ל כר"ח דהולכין אחר הרוב אך קשה למה משוה אותו רבינו לספק כיון דקייל"ן דהולכן אחר הרוב הרי כאן ודאי ואין כאן ספק ולפי"ז לק"מ משום דאי ס' מוכן מותר לא הוי רוב משום דרוב לא הוי ודאי אלא ספק וס' מותר וא"כ הא דהוי רוב היינו משים דספק מוכן אסור ולק"מ והבן. ודע שיש לי צ"ע לדברי הרא"ש שכתב הא דאמרי' מרובא פריש לאו ודאי הוא אלא ספק א"כ איך אמרי' ביו"ד סי ט"ו באותו ואת בנו נכבשינהו דנייד' וכל דפריש מרובא פריש הא אותי ואת בנו הוי דשיל"מ ובדשיל"מ ספק נמי אסור כדאמרי' בביצה וצ"ע כעת ועיי' מ"ש עוד מזה בחידושי על יו"ד. פרק ג', אמרי' בגמ' אר"פ הלכתא נכרי שהביא דורן לישראל ביו"ט אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין וכו' לפי' רש"י ז"ל הא לאחר כן מותרין אפי' לערב ראשין והקשה הרז"ה דהא בערב אסור בכדי שיעשה וא"כ אמאי לא אמרי אי לבה"ש אתקצאי לכולא יומא ואין זה דומה למה שאמרו דמוקצה תם רק בה"ש אסור מכוח ס' יום שעבר אבל ודאי יום הבא מותר וא"כ לעולם לא אתקצאי רגע מיום הבא מחמת איסור ודאי רק מחמת לא פנה יום שעבר אבל וודאי יום הבא מותר וא"כ לעולם לא אתקצאי שעה א' מיום הבא אתקצאי ושייך שפיר לומר