זכרון אהרן קסה

מעצמן אסורים משום חשש שמא יסחוט לצורך חול דלסחוט בידים מותר ואם יצאו מעצמן אסורים תמוה הוא – ותי' לדידן דקיי"ל האופה מיו"ט לחול אינו לוקה מטעם הואיל א"כ א"א לומר דגזרו שמא יסחוט לצורך דהא אף אם יעשה כן לא קעביד איסור תורה לכך לא חיישי' שמא יסחוט לצורך חול דהוי כמו גזירה באיסור דרבנן אבל ר"י דאמר הטעם משום משקין שזבו ס"ל באמת בצ"ח דל"ל הואיל וא"כ בסוחט לצורך חול ה"ל איסור תורת לכן אף ביצאו מעצמו אסורים משום שמא יסחוט לצורך חול ואז קעביד איסור תורה זה דעת מג"א ז"ל והקשו המחברים לדעת מג"א ז"ל מאי פריך הש"ס שבת דעלמא תשתרי דנוכל לומר דרבה סובר טעמא דגזרה משום משקין שזבו אלא דרבה אזיל לטעמא דסובר הואיל והעושה מלאכה לב"ה מיו"ט לחול אינו לוקה ולא עביד איסור תורה ולכך משקין שזבו מעצמן מותרי' ביו"ט וע"כ הצורך לטעמא דהכנה אבל בשבת דאם יצאו מעצמן אסורים משום שמי' והעביד איסור תורה אף ביצה אסורה דהיא נחשבת בכלל משקין שזבו ולענ"ד נראה לפ"מ שהקשה התוס' לרבה דסבר הואיל היכא משכחת הכנה ותי' דמיירי סמוך לשקיעת החמה לפי"ז לק"מ והבן. שבת ויו"ט רב אמר נולדה בזה אסורה בזה ור' יוחנן אמר נולדה בזה מותרת בזה ואמרי' דפליג' בהכנה דרבה והקשו בתוס' דלמא לכך נולדה בזה אסורה בזה כיון דבה"ש אסור דשמא עדיין שבת הוא וביצה שנולדה אסורה ביומא וממילא אסור ג"כ ביו"ט מכח מיגו דאתקצאי וכו' ולכאורה קשה מאי הקשה התוס' דלמא רב ס"ל דכל דבר האסור משום שבות לא גזרו עליו בה"ש שוב ראיתי שכל המחברים שהקשו כן ולענ"ד נ"ל משום דהא דלא גזרו על שבות בה"ש הוי הטעם משום דספיקא דרבנן לקולא ולפי"ז במוקצה כתב המהרש"א בשם תוס' דאף ספק אסור משום דמוקצה כעין דאורייתא שפיר הקשה תוס' ולק"מ. אמנם רש"י כתב בפי' ב' בית שהוא מלא פי' ונפחת נטל ולא אמרינן מגו דאתקצאי בה"ש כיון דאינו אסור אלא דרבנן ובאמת זה כוונת דה"ל ספיקא דרבנן ולא גזרי' אבל מ"מ חזינן ברש"י דסובר מוקצה הוי דרבנן וכן אמרינן לקמן דף ג' מוקצה הוי דרבנן וא"כ קשה מאי התי' ונ"ל לתרץ משום דהא דאמרינן כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש היינו דוקא לצורך מצוה וא"כ שפיר כתב רש"י משום דכיון דהוי שמחת יו"ט וא"כ הוי מצוה אבל ביצה כתבו רש"י ותוס' דלא שייך בה שמחה ואין בה שמחת יו"ט כ"כ וא"כ שפיר הקשה התוס' אמאי לא מיגו וכו' ודוק. והנה המחברים הקשו לפי"מ שכתב המהרש"א דמוקצה כעין דאוריי' קשה הא אמרינן לקמן דמוקצה הוי דרבנן ונ"ל דכבר נודע מ"ש הרשב"א שכיון שהמוקצה והנולד מדרבנן הולכין בס' להקל ולא אמרו אסור אלא בדבר שקרוב ליגע בשל תורה כגון ס' ניצוד אבל שאר ס' מותרין והקשה הבעל לח"מ לשיטת הה"מ דלא ס"ל חילק זה של הרשב"א א"כ איך הקשו בגמ' אלא לר"י ולר"י דאמרו משום גזירה ס' דרבנן הוא וכל ס' דרבנן לקולא דא"כ לכ"ע תקשי' מתני' דאין צדין דף כ"ד דקתני ס' מוכן אסור דאמאי ספק דרבנן הוא ולקולא בשלמא לרשב"א ניחא