זכרון אהרן קסד

תו לא ה"ל נולד דהא אוכלא דאפרת הוא דאי בעי שחיט לה ואכיל כ"מ שבגווה ותי' דמ"מ לא ה"ל אוכלא דאפרת כיון דאינה מיוחדת לאכילה ע"ש והנה הר"ן כתב הובא במג"א סי' תק"ה אי מוקצה מותר תו לא הו"ל נולד דאי בעי שחיט ע"ש וא"כ קשה קושי' המהרש"א עיין מה"ש שהקשה כן גם תירוץ המהרש"א צ"ע אבל לפי"ז ניחא משום דהמקשן סבר דב"ש אית ליה מוקצה דוקא בשבת אבל ביו"ט דקיל אפשר דל"ל מוקצה וא"כ קשה לב"ה דס"ל בשבת מוקצה מותר א"כ כ"ש ביו"ט ואמאי ס"ל דלא תאכל וע"כ צריך לחלק בין מוקצה לנולד והכא גבי ביצה שאני' דה"ל נולד וז"ש ס"ד אפי' מאן דשרי במוקצה בנולד אסור ואי תיקשי קושי' המהרש"א אי ליכא מוקצה ליכא ג"כ נולד ולחלק בין הדברים כמו שתי' המהרש"א קשה דמנ"ל לחלק אמנם לפי הוצעתינו ניחא דע"כ אנו מוכרחין לחלק בין הדברים דאיל"ה קשה לב"ה הא ס"ל דבשבת מוקצה מותר וא"כ כ"ש ביו"ט ומ"ט לא תאכל אלא ע"כ צ"ל דשאני מוקצה מנולד וביצה נולד הוי ואסור ואף דמוקצה מותר אפ"ה לא הוי אוכלא דאפרת דלא שייד ואי בעי שחיט וכו' כיון דאינה מיוחדת לאכילה וכמ"ש המהרש"א וזה לפי הו"א אבל לפי המסקנא דאמרי' דאף דבשבת ס"ל לב"ה דמוקצה מותר אפ"ה בי"ט ס"ל דאסור שפיר יכולין לומר דאי ליכא מוקצה ליכא נולד כדאמרן והבן:

המחברים הקשו דהך קושיא שבת בעלמא תשתרי' הי' לו להקשות ג"כ לר"נ דבשבת לית לי' מוקצה אי הכי שבת דעלמא תשתריה ונראה לתרץ דכבר נודע מה שהקשה הרז"ה בעל המאור ז"ל דמי איכי' מידי' דבי"ט אסור ובשבת מותר ותי' דבאמת כל מוקצה שמותר בשבת מותר גם כן ביו"ט רק מה דבשבת בלאו"ה מחמת איסור שבת אסור אסרו ג"כ ביו"ט כמו הך דקורה שנשברה דבשבת בלא"ה הבערתי לתשמישו אסור משום איסור מלאכת שבת אסרוהו ג"כ ביו"ט והקשה הוא לנפשי' א"כ ביצה דחזי לגומעה חי בשבת א"כ לשתרי ביו"ט ותי' דגמיעת חי לא שכיח ע"ש ולפי"ז לק"מ אמנם דברי הרז"ה צ"ע דאמרי' בגמרא שבת ויו"ט פליגי רב ור"י ואמרי' בגמ' דאפי' ר"י לא קא שרי אלא לגומעה למחר הרי דעיקר פלוגת' לענין גמיעת חי ועוד קשה הא ר"י אמר עצים שנשרו מן הדקל בשבת אסור להסיקן ביו"ט ואל תשיבינו ביצה מ"ט, ביצה משום דביומא נמי חזי לגומעה אלמא דגמיעת חי שכיח אך אחר העיון כ"ל משום דבגמ' פריך ר"י מ"ט לא אמר כר"י ומשני ביצה אוכל לאפוקי משקין דלאו אוכלא והנה ר"י סבר משקין שזבו וא"כ סבר ביצה הוי ג"כ משקין משום דחזי לגומעה ולפ"ז לא קשה מידי משום דר"י סבר ג"כ משקין שזבו וא"כ שפיר אמרי' דחזי לגומעה אבל אנן לא ס"ל דגזרה משום משקין שזבו שפיר אמרי' דגמיעת חי לא שכיח ולק"מ – ונראה לי דזה כוונת ר"י דלא אמר כר"י דאמר ביצה אוכלא ופירות אוכלא לאפוקי משקין דלאו אוכלא כלומר דגמיעת חי בביצה לא שכיח ולא מקרי אוכלא עי"ז אני הכותב – והנה הבעל מג"א הביא בשם בעל ה"ג דסחיטה מותר ביו"ט כיון שהוא צורך אוכל נפש והך דאין סוחטין פירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין היינו בשבת ותמה הרב מג"א מהך דאיסור ביצה ביו"ט משום משקין שזבו וכתב דחיישי' שמא יסחוט לצורך חול ותמהו המחברים על דברי המג"א שהם צ"ע דהרי בעה"ג מתיר סחיטה ביו"ט ולא חייש שמא יסחוט לצורך חיול וא"כ נימא דאם יצאו