זכרון אהרן קסג

ביום הולדתו רצה השר לכבד את המלך כנהוג ושלח אליו דעפוטאציאן עם איגרת שלומים בידו בו מגדלו ומרוממו על כל המלכים במדותיו הרמות והנשגבות כנהוג והנה אם השלוחים הם ג"כ שרים נכבדים משרי המלוכה אז יקבלם המלך בכבוד גדול וקראם לאכול עמו על שלחנו ומכבדם בכל מיני שמחות ומראה להם את בית נכאתו וכדומה לו. ואם השלוחים הם פחותי ערך אזי ג"כ יקבלם בכבוד כי הם שלוחי אוהבו הנאמן ומראה להם פנים שוחקות וימהר לקרות האיגרת שכתב לו אוהבו כי הוא העיקר וגם אח"כ ידבר עם כל אחד ואחד איזה דיבורים ויצוה לאחד מעבדיו שילך עמהם לפנדקו ויצוה שם שיכלכלום שם במאכל ומשתה כיד המלך כל זמן שיהי' חפצם להיות שם בעיר המלוכה וזה שאנו מקדימים לומר קודם אמירת הפיוט מסוד חכמים ונבונים כלומר אעפ"י שאין אנו עומדים בסוד כוונת הדברים אשר אנו אומרים והם לנו כאיגרת החתום מ"מ אנו אומרים אותם מטעם מחברם הקדוש החכם והנבון אשר יגע כל ימיו בתורת ה' ועי"ז הי' אוהב ה' ואנו מביאין מכתבו לה' והקב"ה מקבלו מאתנו ושמח בו ויזכור לנו חסדו ורחמיו, וכן בימים הנוראים כשאנו צריכים רחמים גדולים למחול עוונותינו ופשעינו הגדולים והמרובים ואין בידינו על מה להשען בתפלתינו ובקשתינו רק על מה שכתבו לנו הצדיקים והקדושים העליונים נוסח תפלתינו בתפלת היוצרות ובזה אנו באים לפני ממהקב"ה והוא יזכור לנו זכותם הגדול שהיו מתאמצים להיות לנו מליצים ישרים לכפר בעדינו וזה שאנו אומרים בסליחות מכניסי רחמים הכניסו רחמינו לפני בעל הרחמים וכו' הזכירו לפניו תורה ומע"ט של שוכני עפר יזכור אהבתם ויחי' זרעם וכו' ודוק בעזה"י חידושי ביצה – דיני מוקצה במס' ביצה פרק א' מאת אמ"ו הגאון מו"ה מאיר נ"י אב"ד בעיר מולדתי ק"ק בעזי יע"א. דעת רבינו הריף והרמב"ם ז"ל כר' נחמן דמוקצה אעפ"י שמותר בשבת החמירו בו בי"ט והקשו המחברים הא עיקר הוכחת ר"כ דמוקצה בי"ט אסור משום דסתם לו תנא כר"י דתנן אין מבקעין עצים ביו"ט או מן הקורות וכו' והקשו דלמא לעולם מוקצה גם ביו"ט מותר והא דתנן אין מבקעין וכו' היינו משום דקורה שנשברה נולד היא כמ"ש התוס' בתחלת הסוגי' בד"ה קס"ד ע"ש ודוקא נולד אסור ביו"ט אבל מוקצה מותר. ולענ"ד נ"ל דלכאורה קשה מאי פריך בגמ' דלמא ב"ש ל"ל מוקצה הא ע"כ ידע מתני' דמגביהין וכו' וא"כ ממנ"פ אי מהופך מתני' דמגביהין א"כ אית לי' לב"ש מוקצה ואי לא מהופך א"כ לית לי מוקצה בודאי ומאי דלמא וכו' וכן הקשה המר"ם שי"ף ז"ל ותי' דלעולם המתני' מהופך וב"ש א"ל מוקצה ודוקא בשבת א"ל מוקצה אבל יו"ט דקיל פריך הש"ס דילמא ב"ט ל"ל מוקצה עכ"ל. לפי"ז יובנו היטב דברי המהרש"א שכתב על הא דאמרי' בגמ' אפי' מאן דשרי במוקצה מ"מ נולד אית לי דאסור והקשא במהרש"א כיון דמוקצה מותר