זכרון אהרן קנט
Zichron Aharon 159 · זכרון אהרן · free full Hebrew text
Open in the reader →לדקדק לאיזה צורך הקשה ומה תלמוד לומר כי עיקר הקושיא היא והלא במאמר אחד יכול להבראות ובה הי' צריך להתחיל והיותר קשה הוא התירוץ שלכך נברא העולם בעשרה מאמרות כדי להפרע זו תימה גדולה וכי זה הוא דרכו של הקב"ה והלא לא אל חפץ רשע הוא ולא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחי' והתנא בעצמו אמר במשנה שאחרי' עשרה דורות וכו' להודיע כמה ארך אפים לפניו ובוודאי לא יברא עולם על אופן שיוכל להנקם מן הרשעים באכזריות חמה, ועוד קשה מה שאמר וליתן שכר טוב וכו' אם האינם מקיימים העולם מקבלים עונש גדול אינם ראוים המקיימים ליטול שכר טוב וכי אם הגנב ישלם שבעתיים אשר לא גנב קבל שכר על זה: ונראה לפי עניות דעתי לבאר כוונת התנא דהנה המבארים עושים חילוק בין לשון דיבור ואמירה כי דיבור הוא רק כלל בלא פרט תוכן הענין בקיצור בלי טעם ופירוש הדבר והאמירה היא המשלמת הדיבור לפיכך כתיב בכל מצוה ומצוה הנאמרה למשה דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בתחלה המצוה בכלל ואח"כ בפרט וגם עשרת הדברות נקראים דברות ולא אמירות לפי שנאמרו רק בכלל בלי טעם ופירוש כמו מצות שבת כתיב זכור את יום השבת לקדשו בקיצור ואח"כ נאמרו הלל"מ ל"ט מלאכות וכל דיני שבת וכן בכל המצוות הדיבור הוא תורה שבכתב והאמירה תורה שבע"פ הקב"ה דיבר אל משה וצוה אותו שיאמר לבני ישראל דהיינו שיבאר להם ויפרש להם טעמי ופירוש המצוה: ובזה יבואר דברי הספרי בתחלת משנה תורה שמפרש אלה הדברים לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום לכך סתם את הדברים והזכירם ברמז וגו' שהוקשה להם לחז"ל מאי אלה הדברים שמשה רע"ה הי' בדעתו לבאר את כל התורה כמ"ש אח"כ ולא שייך לשון דבר ולזה תירוץ לפי שמתחלה הי' רוצה לרמז להם המקומות שהכעיסו את המקום לזה שייך לשון דיבור לפי שדיבר רק בקיצור ורמז ובאמת אח"כ כאשר התחיל לבאר כתיב הואיל משה באר את התורה לאמר בלשון אמירה, והנה ידוע מחז"ל אין הקב"ה פוגע בנפשות תחלה אלא בממונו אולי ישוב ואם לא בחליים רעים עד שיורד עמו לחייו לדמיון אם יש למלך בן יחיד ומתוך אהבתו כי אהבת נפש אהבו בונה לו פלטין גדול לכבוד ותפארת עם גנת ביתן וחמשים איש רצים לפניו וגם עושהו לשר האלף על אנשי מלחמתו וכיוצא בזה בכל מיני נכבדות והבטיחו שהוא יהי' יורש עצר אחריו על כסא ממלכתו רק בתנאי אם יהי' איש אמת וישר וירחיק עצמו מכל מדות רעות וילך בדרך טובים אבל הבן לא עשה רצון אביו ולא קיים התנאי וילך שובב בדרך לבו והנה אביו כאשר ראה מעשיו הרעים אשר עשה בנו רצה ליסרו והורידו מגדולת שר האלף בחשבו אולי ישוב מדרכו הרעה אבל הבן לא פנה לבו לזה ויוסף לחטוא כבראשונה אז נטל אביו ממנו פעם בפעם כל הגדולות שגדלו וכאשר ראה שלא שת לבו לכל זה ועמד על מעמדו הרע אז גרשו ממדינתו והנה גבי בריאת העולם לא הי' יכול להיות בעשרה דברות וכו' דזה לא שייך רק באנשי שכל ומדע והם עושים מן הדיבור אמירה אבל כשהקב"ה יצוה לעצים ואבנים צריך דווקא לומר