זכרון אהרן טו

תאמר כל יום ויום פ' היראה בפרשת עקב ואז לב חדש וטהור יותן לך מאת ה' אלקי שמים ותראה עין בעין כי יראתך את אלקיך הביאך עד הלום ואז תעלה מעלה מעלה לאהבה אותו. ומסור נפשך וגופך רק עבורו יתברך שמו ויתקדש. וזה יסוד כל היסודות אשר בעבור זה נברא העולם הגדול והעולם הקטן זה האדם. וכן אמר החכם מכל אדם. אלקים ירא כי זה כל האדם: נכון לבך בטוח בה' יהי' כי לא יעזוב נפשך בצר לך ומצאוך כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. בתנאי שיהי' בטחונך חזק ואמת אז בלתי ספק יותן לך מבוקשך אם יהי' לטוב לך. אבל אם בטחונך בפיך ולא בלבך. בשפתיך ולא בפנמיותיך אזי תפלתך חוזרת ריקם – ולא תרויח רק עונש מאת אלקיך אשר יודע תרמית לבך אשר תרצה לפתות אותו בחלקלקות פיך ולבך בל עמך. העלה בדעתך אם כשתעמוד ותבקש מאדם דבר מה תעמוד לפני אלקיך הדורש ובוחן לבבך אם רע ואם טוב אבל אם יהי' בטחונך חזק ויאמיץ אז אל ירצך וכל חפציך יותנו לך מבלי מעשיך. מה' הכל יכול: סבול העולם ונסיוניו ויושביו כי כל העולם לא נברא רק לנסות. לכן הכן עצמך לעמוד בנסיון הזה. ומי שיעמוד בנסיון הזה יזכה לעולם שכלו טוב. כי לולא הנסיון למה ברא ה' וחבר היוצר בתחלה את הנשמה יושבת תחת כנפי השכינה עם גוף עובר קרוץ מחומר. הלא טוב לה אז מעתה לראות בזיו שכינת עוזו. ועתה אסורה בחבלי בוז ועפר. ולמה עשה ה' כזאת הלא היא אבי' רק לנסות בא ה' אם תטיב מעשי' אזי יכפיל בלי ערך שכרה ואם ח"ו תתן בעפר פי'. ולא תאבה ולא תשמע בעצת אבי'. ואת אבי' היא מחללת. אזי תרד שחת. בלי מצוא נחת. לכן סביל הנסיון הנורא ותרויח שני עולמים בבת אחת: עיניך יהיו עצורות מלהביט בפני אדם רשע כי אולי עי"ז תלמוד ממנו דבר מה. ועל זה התפלל דהע"ה העבר עיני מראות שוא ובכלל זה ראיית כל דבר רע שאסור לראות מי ראיית עין הוא הסרסור לכל דבר רע. ולהיפך אם עיניך דרכיך תנצורנה יהי' עיניך סרסור לכל דבר טוב וראית עין מביא לידי הרהור וטומאה. וטומאה זו בוקעת ועולה ופוגם עצמו במעלה ומטה. ויורד ח"ו מנות מנה. וע"ז אמר דהמע"ה פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו כלומר עיני לא שמרו תורתיך כי ע"י העינים באתי לכל העבירות. והיא היא הגורמת לירד שחת. לכן בני הזהר שיהיו עיניך מאירות בתורה ויראת ה'. תן עיניך ביופי המצוה ועוסקיו תן עיניך במשפחת צדיקים ותלמוד מדרכיהם. תן עיניך בממון לעשות צדקה בארץ ואז יעמוד לימינך אל נערץ: פיך ידבר חכמות. או בתורה. או ביראה. ולא בדבר חול ומכש"כ ח"ו בניבול פה. הלא זה הדבר אשר נתן ה' לך מעלה נודעת נגד בהמות וחיות. והיאך תחלל אמרי פיך אשר עטרך בהם בוראך ויוצרך. משול לך אם אדם אלם אשר בא אליו רופא אומן ורפאהו. והי' יכול לדבר. וכאשר התחיל לדבר קלל את רופאו הלא אז לחטא כפלי כפליים יחשב לו הלא הוא הפליא לעשות עמו