זכרון אהרן קמט

שמה מהר אבדה כלי חמדתה החיוב הוא על כל ישראל להספידו ולבכות עליו כי הי' מגן הדור בתורתו ולא השלים שנותיו שבעים שני דורות בלתי ספק שבעיונות הדור נתפס צדיק זה, וכמשאז"ל במס' ברכות (דף פ"ב) ויאמר למלאך המשחית כעם רב (שמואל ב' כ"ה) א"ר אלעזר א"ל הקב"ה למלאך טול לי לרב משם שיש בו ליפרע מהם כמה חובות באותה שעה מת אבישי בן צרוי' ששקול כרובה של סנהדרין. ופירש"י שיש במיתתו כדי לכפר על כמה עוונות וחשוב הוא לאתפוסי אדרא, ומו' הגאון מו"ה אהרן סודיעין הגאב"ד מפה זצלה"ה יע"א פי' כי יהי' באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על העץ. בר"ת כי יהי' באיש פי' גדול הדור המשפיע חטא פי' חסרון כמו אני ובני שלמה חטאים וכמו קולע אל השערה ולא יחטא משפט מות כלומר שהוא יחסר ע"י מיתה ותלית אותו על העץ ר"ת עוון צבור, עליו נאמר אל תבכו למת וכו' בכו בכה להולך וכו' ואחז"ל להילך בלא בנים וצדיק גאון הנ"ל לא הניח בנים אחריו, וגם לא תש כחו מחמת זקנה כי בימי עמידתו הי' עדיין הולך לז"א כפל לשון בכי' בכו בכו להולך עליו שעדיין הי' יכול לחיות שנים רבות ולהריק שפע, ועל שאין לו בנים לפי שהלך בלא בנים, ויובן יותר עפ"י מה שכתוב בילקוט פ' מסעי וז"ל כשראה משה כבודו של אהרן שמטתו ברומו של עולם ומה"ש סופרין וכו' הי' יושב ובוכה ואמר אוי לי שנותרתי לבדי ואצל אחותני מרים לא הי' א' מישראל אצל מיתתה רק אני ואחי אהרן ובניו אצל אחי אהרן נתעסקתי אני ובנו אלעזר אני עי יעמוד אצלי בשעת מיתה להתעסק לא אב ולא בן לא אח ולא אחות מי יבכה עלי ומי יתעסק עמי באותו שעה השיבו הקב"ה אל תירא אני אקבור אותך בכבוד גדול ויקבור אותו בגי ולא ידע איש את קבורתו וכו' עש"ה לז"א בכו בכו בכפל להילך בלא בנים שאין לו מי יבכה עליו כנ"ל:

גם נ"ל טעם אמרו בכו בכו להולך וכו' דאיתא במסירה טרף ב' קמצין וסי' והנה עלה זית טרף בפיה (בראשית ח') ב' כי הוא טרף וירפאנו (הושע ו') ונ"ל הכוונה דהצדיק מכונה בשם זית או מפני שממנו יוצא אורה לעולם והכל הולכים לאורו, ואם מפני שעל הרוב מזונותיהן של צדיקים בצמצום ומרורים כזית ועיין במנחות (נ"ג ע"ב) ובתנחומא ר"פ ואתה תצוה וכו' כתית למאור כתית דייקא והנה שני תועליות גדולות מגיעים להדור ע"י הצדיקים ות"ח עי"ז שנמשלים לזיתים כתית למאור היינו א' שמגינים על הפורעניות כאז"ל בפ' מושל באדם צדיק מושל וכו' שהקב"ה גוזר גזרה והצדיק מבטלה, וכן אז"ל בפ' ואלה יעמדו לברך את העם אבל בקללה לא כתיב אלא ואלה יעמדו על הקללה מלמד שהצדיקים כובשים את הפורעניות והיינו אם ע"י קדושת תורתם ותפלתם ולפעמים ע"י שהם סובלים יסורים ובחבורתם נרפא לנו כמ"ש והוא מדוכא בעיונותינו מחולל מפשענו וכו' שמשפיעים גם טובה בעולם כאז"ל כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וכו' והיינו נמי ע"י שהם הצדיקים מסתפקים במיעוט וזה"ש לפי שחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש לכן מגיע השפע לדורו, וזהו שרמזה המסירה, והנה עלה זית ר"ל הצדיק שנמשל לזית ב' תועליות מגיעים לנו עי"ז שמזונותיו מצומצמים ומרורים כזית ודי לו בקב חרובין כתית למאור האחד כי טרף בפי' מלשון טרף נתן ליריאיו