זכרון אהרן קמג

זוכר בפה הקב"ה בפרטות מעשה האבות לזכות הרבים, ולכן גם באן אחר שהרהר משה רבינו בשאלתו למה הרעותה וכו' הזכיר הקב"ה לפניו מעשה אבות ותמימותם שלא הרהרו אחר מדותיו כמוהו, ולפ"ז ולא משתבחין תרתי משמע לא נמצאים בעוה"ז ולא נשכחים מלפני מעשיהם, וזהו שאמר חבל על דאבדין שעי"ז ולא משתכחין אחרים כמותם, ולא משתכחין בשכחה כי אני מזכירם לשבח וגם הקמותי בריתי אתם:

ובזה מובן כוונת מקראי קידש בפ' השבוע, וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא וכו' וגם הקמותי את בריתי אתם וכו' ואזכור את בריתי, כי להיות מפי עליון לא תצא הרעות וכו' ע"כ תכלית הרעות טובות הנה לכן אף שהקב"ה אמר כן למשה חבל על דאבדין בלשון קובלנא ר"ל יש לי להתאונן על מיתת האבות שהיו טובים יותר בענין זה, עכ"ז תכלית דיבור של הקב"ה בזה ר"ל סיום דבריו בזה ולא משתכחין הוא טובה שהרי לא הוצרך כלל לסיום דבריו בזה כי הי' די באומרו חבל על דאבדין לבד וממילא שמעינן דלא משתכחין, אבל כוונתו לטובה ר"ל ולא משתכחין אבל אני זוכרם לטובת בניהם גם עתה שעי"ז שלא הרהרו אחר מדותי ושמו בטחונם בי כדאי זכותם זה להושיע לבניהם גם עתה וזהו שאמר הכתוב זכר צדיק לברכה הקב"ה זוכר את הצדיק הנעדר כבר הוא לברכה להטיב בזכותו להנשארים פה חי חי יזכור, וזהו שאמר הכתוב ג"כ ברוגז רחם תזכור, ר"ל זכירת האבות שהזכירם הקב"ה למשה ברוגז לשון קשה ודין להאשימו כי לא הרהרו הם אחר מדותיו תכלית זכירה זו היא רחם תזכור לטובת ישראל וכנ"ל, וזה"ש וידבר אלקים חל משה פי' אף שדיבר אתו משפט על שהקשה לדבר עכ"ז ויאמר אליו אני ה' בעל הרחמים ברוגז רחם תזכור, וארא אל אברהם וכו' ושמי ה' וכו' וגם הקמותי את בריתי אתם לתת להם וכו' ולא הרהרו וכו' ואתה אמרת למה הרעות וכו' חבל על דאבדין היינו דיבור קשה למשה ברוגז אבל רחם תזכור זכר צדיק לברכה זכירה זו דאבות לא משתכחין זכותם לבניהם לז"א וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל וכו' ואזכיר את בריתי דייקא לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו', והנה רש"י הקשה לפי הדרש אין מתישב אחר המקרא דהאיך הסמיכה נמשכת בדברים שהוא סמוך לכאן וגם אני שמעתי וכו' לכן אמור לבני ישראל וכו' עכ"ל, ולענ"ד מתישב כמין חומר נכון היטב, דהנה כתיב בפ' שמות וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני ישראל וידבר אהרן את כל הדברים אשר דיבר ה' אל משה והיינו ה' אלקי אבותיכם אלקי אברהם וכו' שלחני אליכם לאמר פקוד פקדתי אתכם וכו' אעלה אתכם וכו' אל ארץ זבת וכו' ר"ל הגיע העת לקיים הבטחתי להאבות לתת ארץ הכנעני לזרעם וכתיב ויאמן העם, ושוב כשצוה פרעה תכבד העבודה וכו' מה כתיב ויפגעו את משה וכו' ויאמרו אליהם ירא ה' וכו' אשר הבאשתם וכו' לא התרעמו כ"א על משה ואהרן שגרמו להם קושי השיעבוד צעקי חמס עליהם בזה, אף שהי' להם מקום להתלונן ולהתרעם על ה' ביותר לאמר אי' הבטחתו ית' אל האבות ומה גם עתה אחר שהאמינו כבר שליחותו ית' את משה אליהם לגאלם עתה עפ"י הסימן שהי' מסור בידם ושוב נתהפך להם לגרעון תחת חירות הכבידו עול עליהם, עכ"ז עמדו באמונתם ולא עלה על דעתם להרהר אחר מדותיו של הקב"ה ולא התרעמו רק על משה ואהרן כנ"ל, נמצא יש בענין זה אחזו