זכרון אהרן קמ

יש הבדל ביניהם כי הנהוג בין אנשים כנ"ל נערך השכר כפי התחלפות מעלות הנעבד היינו כפי מדרגת התועלת המקובל מהעבודה, ואחר שתועלת שקבל המלך הוא יותר נערך מהתועלת שיקבל אדם אחר בעבודת אחר ראוי שיהי' השכר יותר גדול, אבל השי"ת אחר שאינו מחבל שום תועלת בעבודה כלל כמאמר אליהו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח (איוב ל"ה) א"כ אין ראוי שיהי' השכר נערך אל הנעבד אלא אל העבודה וכפי שטרח וסבל העובד בעבודה ההיא ואחר שהעבודה נעשית בזמן ראוי שיהי' השכר זמני וכו' אבל העונש אף שכתוב אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו, מ"מ אחר שכוונת החוטא לעשות היפך מצית השם שהיא בלתי בעל תכלית במעלה ולמרות עיני כבודו ראוי שיחשוב אל החוטא לערוך עונשו כפי ערך הנעבד מי שהמרה את רוחו כפי כוונתו שהרי חלקה תורה בין שוגג למזיד שאם החטא הולך אחר כוונת החוטא א"כ ראוי העונש לרשע נצחיי כמי שהשי"ת נצחי ובלתי בעל תכלית, והשכר זמניי כפי ערך העובד והעבודה, כן הוא שורת הדין נותן השכר יהי' זמני והעונש נצחיי, אבל על צד החסר נהפוך הוא השכר ישוב נצחיי והעונש זמניי כאמרם ז"ל עונש רשעים בגיהנם י"ב חודש וכתיב לעולם ירשו ארץ (ישעי' ס') עש"ה בארוכה, ואיתא במדרש כר מה שישראל אוכלין בעוה"ז אין אוכלין אלא בשביל אמונה, וי"ל כוונתו עפ"י שאז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וזהו החסד מה' לטוב לנו בשכר מצוה נצחיי כולו טוב משא"כ בעוה"ז הוא זמציי ויש בו תערובת רע קצת, ולפי שבטבע האדם זו סיבה למונעו מלקיים המצוות כיון שאינו רואה שום שכר בעוה"ז, ומה"ט טעו צדיק ובייתוס במשנה אל תהיו כעבדים המשמשין את וכו' אלא וכו' ע"מ שלא לקבל פרס אמרו לית דין ולית דיין כפרו בשכר ועונש אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים עובדים באמונה שאין הקב"ה מקפח שכר כל ברי' ואז"ל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתיך, א"כ על אמונה זו גופא משלם ה' שכר בעוה"ז היינו כל מה שישראל אוכלין בעוה"ז אין אוכלין בשכר קיום איזה מצוה המצוות דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא בשביל אמונה זו שמאמינים על שכר ועונש, [ואין הכוונה במלת אמונה לפי שמאמינים במציאות ה' שהוא ג"כ מצוה אנכי ה' אלקיך] לפ"ז על אמונה זו שכרו בעוה"ז היא זמניי כפי ערך העובד אבל שכר מצוות גופם כערך כפי הנעבד בלתי בעל תכלית, א"כ זהו שרמז לן ר"ל פועל בכניסתו בשביל שנכנס לעבודת ה' ע"י שמאמין בשכר ועונש ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם ובי' משלו היינו מקבל שכרו בעוה"ז כערך העובד אבל ביציאתו בגמר מלאכתו פעולת המצוות משל בעה"ב מקבל שכרו בעוה"ב נצחיי בערך הנאבד הבעה"ב שהוא יתברך בלתי בעל תכלית שנאמר תזרח השמש וכו' דקאי אשכר עיה"ז כמ"ש מקודם שואגים לטרף וכו', אכלם תזרח השמש וכו' ירבצון והוא רק בשביל אמונה היינו יצא אדם לפעלו על שנכנס לעבודת ה' ומאמין בשכר ועונש עיה"ב אבל ולעבודתו עדי ערב דייקא ר"ל על עיקר העבודה שכר מצוה בהאי עלמא ליכא אלא צריך להמתין עדי ערב ביציאתו מעיה"ז לעוה"ב:

ועוד נ"ל באופן שלישי לישב עפ"י המד"ר קהלת מה יתרון לאדם בכל וכו' השמש, דיין שאני מזריח עליהם אורה ועיין דרשות מהר"י מינץ