זכרון אהרן קלט

היינו אחר צאת הככבים וביציאתו למלאכה משל בעה"ב דזמן המלאכה היא מהנץ החמה עד צ"ה ולא מעמוד השחר ויליף לה במדרש רבה פ' ויצא הוצאה משל בעה"ב שנאמר תזרח השמש יאספון ואח"כ יצא אדם לפעלו וכו' הכנסה משל פועל דכתיב ולעבודתו עדי ערב, וקשה היל"ל איפכא תחלה היציאה למלאכה ותי' התוס' שכן דרך הגמרא דחוק דהא מייתי קרא דכתיב כסדר תזרח השמש וכו' עדי ערב והכי הו"ל לר"ל למנקט סידורי' וכמ"ש במדרש רבה. ונ"ל עפ"י דאיתא תו התם בסמוך דרש ר"ז וא"ל תני ר' יוסף מיד תשת חשך ויהי לילה וכו' זה העוה"ז שדומה ללילה בו תרמוש כל חיתו וכו' אלו רשעים שבו שדומין וכו' תזרח השמש לצדיקים ויאספו רשעים חיתו היער לגיהנם ואל מעונותם ירבצון אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו ויצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו ערי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב והנה אז"ל בסוכה יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עזרו לא הי' יכול לו שנאמר צופה רשע וכו', ולפ"ז מן הדין אין מקום לתבוע שכר על קיום התורה ומצות רק בתורת חסד משלם ה' השכר והוא נהמא דכסיפא אמנם כוונת הבריאה הי' רצון הקב"ה שהאדם בבחירתו בלבד יכבוש בעצמו ליצה"ר בלתי עזר באופן שיקבל שכרו מן הדין ושנינו בפ' אבות החנות פתוחה ופועלים עצלים ובעה"ב דוחק וכו' הרי כינוהו להקב"ה בשם בעה"ב, ולאדם בשם פיעל, א"כ רמז לך ר"ל בדבריו מוסר השכל וה"ק פועל זה האדם בכניסתו לעבודת ה' הוא הבעה"ב, היינו שנולד עיקר ביאתו לעוה"ז היא הכוונה משלו שיהנה משל עצמו שיגיע לו שכר פעולתו מן הדין משלו ממש יטול שכרו אבל באמת לא כן הוא אלא ביציאתו מן העוה"ז לקבל שכרו בעוה"ב הוא מקבל שכר על צד החסד לפי שהקב"ה עזרו וכמו שפירש"י הפ' ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דייקא פי' כאלו הי' הוא העושה ומייתי שפיר ראי' מקרא שנאמר תזרח השמש היינו בעת שנולד ובא לעולם הנה הכוונה הוא יאספון שהאדם לבד הוא יהי' המאסף ואוגר בקיץ לחמו כדי שבהגיע העת ואל מעינותם ירבצון ר"ל בשובם למקורם ושורשם לקבל שכרם וברצון בהשקט ובנחת יושבים ועטרותיהם בראשיהם לא יהי' נהמא דכסיפא והיינו ע"י שיצא אדם לפעלו ולעבודתו, עדי ערב, דייקא שיתחיל בעצמו וגם יגמור מלאכתו לבדו ואז יטול מן הדין, אבל באמת לא כן הוא אלא עדי ערב דייקא מה רבו מעשיך ה' ר"ל לולא עזר ה' לא הי' יכול לכבוש ליצה"ר כל ימיו אם הי' יגע יערוב שמשו עדי ערב דייקא עשה הכל בעזר ה' עליו ומקבל עפ"י חסדי ורחמי ה' המרובים מה רבו מעשיך ה' היינו משל בעה"ב. עוד נ"ל לישב כוונת ר"ל בסדורו הנ"ל עפ"י שחקר העקרים מאמר ד' פ' ל"ו ל"ז ל"ח השכר והעונש המגיע להעובד אם הדין נותן שיהיו שניהם זמני או שניהם נצחיי אם נערך כמו שהוא נוהג בין האנשים לשער השכר כפי הנעבד היינו כפי ערך מי שהעבודה אליו מי שעובד שר גדול הנה שכרו יותר גדול מהעובד לאדם אחר והעובד למלך שכרו יותר גדול מהעובד שר אחד וכן כאשר תגדל מעלת הנעבד תגדל מעלת השכר ויתחייב מזה שכר בלתי תכלית בעבודת ה' ית' לפי שגם הוא יתברך בלתי בעל תכלית במעלה, אבל באמת