זכרון אהרן קלז

וגדולתם ויאמר אליהם באמירה רכה שמע ישראל וכו' כולכם כאיש אחד חביבין אתם ערש"מ היום כן ושמרתם לעשותם תמיד:

איתא במס' שבת דף ל"א מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי א"ל גירני על מנת שתלמדני כל התורה כשאני עומד על רגל אחד דחפו וכו' בא לפני הלל גיירי' א"ל דעלך סני לחברך לא תעביד זו הוא כל התורה ואידך פירושא היא זיל גמור עיין פי' רש"י, וז"ל עין יעקב שם כשאני עמד על רגל אחד ע"ד דאמרינן ר"פ הקורא עומד דקשות יש ללמוד בישיבה ורבית בעמידה דהיינו על ב' רגליו ובשעה שעומד על רגל אחד אי אפשר ללמוד רק דבר מועט רך שברכות, דעלך סני לחברך לח תעבד ולא רצה ללמוד עמו כדכתיב ואהבת לרעך כמוך שזהו שורש של גמילות חסדים ואמרינן שלשה סימנים יש באומה זו בישנים רחמנים וגומלי חסדים והם אינם גומלי חסדים וימנע מלגייר בשביל זה לכן למד עמו רק השוא"ת מאי דסני לך לחברך לא תעבד והוא קל יותר עכ"ל, וז"ל רש"י דעלך סני וכו' ריעך וריע אביך אל תעזוב זה הקב"ה אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנוא אם יעבור חבירך על דבריך ל"א חבירך ממש כגון גזילה וגנבה וניאוף ורוב המצות וכו' עכ"ל ובחומש פ' קדושים פי' רש"י ואהבת לרעך כמוך אר"ע זה כלל גדול בתורה, והנה בזה"ז כמעט כן דעת הרבה מבני עמינו בלימוד התורה כולה על רגל אחד חיש מהר וכמו כן בשמיעת דרשה הוא עליהם לטורח כאילו עומדים על מחטים, ע"כ יהיו דברינו מועטים, הנה הכלי יקר פ' קדושים פי' להיות מצוות התורה על ב' סיגים הא' בין אדם למקום הב' בין אדם לחבירו ויסוד לכולם האמונה בה' כאז"ל בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחי' וכן ואהבת לרעך כמוך ולכן היו הכרובים פורשים כנפיהם למעלה מחוי כלפי מעלה מצות שבין אדם למקום ופניהם איש אל אחיו נגד מצות שבין אדם לחבירו וכוונת הגר הי' על רגל אחד היינו יסוד אחד לכל סוג ואמר לו ואהבת לרעך כמוך כולל שבין אדם לחבירו וסוף אני ה' כולל שבין אדם למקום כמו חבקוק האמונה בה' וכן דיבור ראשון אנכי כולל ה' ראשונה שבין אדם למקום ודבור לא תחמוד כולל ה' אחרונות בסוף כנגד ואהבת לרעך כמוך כמ"ש במדרש שם יעו"ש, וזה נ"ל כוונת הפ' וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק וכו' ר"ל במצות שבין אדם לחבירו וארשתיך לי באמונה וכו' בין אדם למקום, עוד נראה לישב אמאי א"ל הלל לגר השלילה השוא"ת והל"ל קום ועשה טוב כפשטא דקרא ובחידושי שם ביארתי בהקדם לפרש כוונת המשנה באבות חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, ותמוה הכפל, ומאי לשון נודעת להם וגם מאי לשון שניתן להם הל"ל שנתן להם או שקבלו כי הלשון ניתן היא נפעל, ומאי שבו נברא העולם ונראה דתוס' בשבת דף פ"ט הקשו כיון שאמרו ישראל בעשה וכו' למה כפה עליהם ההר וכו' ותירץ הגאון בהקדמת ספר הפלאה וז"ל ואפשר לומר ע"ד הפשוט כי ענין אהבה וחמלה לשני פנים האחד אהבת איש את רעהו לעשות רצונו למלאות אשר בקש ממנו וככל היוצא מפיו יעשה זה נקרא אהבת רצון לבד ולא אהבה עצמיית ואמיתית, והב' הוא אהבת אב לבנו אהבה עצמיית כי הוא עצם מעצמיו ויחוש בכל נפשו לטובת הבן לפי