זכרון אהרן קלא

ואיתא במדרש רשב"י בזוהר שמות ויקם מלך חדש וכו' הה"ד אשריכם זורעי על כל מים וכו' וצריך ביאור, אמנם יובן לפע"ד עפ"י מחז"ל סופ"ק דבב"ק ארי"ו משום רשב"י מ"ד אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור וכו' כל העוסק בתורה ובגמ"ח זוכה לנחלת שני שבטים אין זריעה אלא צדקה דכתיב זרעו לכם לצדקה וכו' שהעושה צדקה אותה פרוטה שנותן לעני מביאה לו ברכה מרובה כאלו זרע אותה כאז"ל לא הגלה הקב"ה את ישראל לבבל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שנאמר וזרעתי' לי כלום אדם זורע סאה אלא להוציא ממנה כורים הרבה כך הנותן צדקה זורע אותה וכו' ובב"ב דף ט' א"ר אליעזר בזמן שבהמ"ק קיים אדם נותן שקלו ומתכפר לו ועכשיו שאין בהמ"ק קיים זכה הלא פרוס לרעב לחמך וכו' לא זכה באין עכו"ם ונוטלין אותה בזרוע שנאמר ועניים מרודים תביא בית אמר מר עוקבא אעפי"כ נחשב לו לצדקה שנאמר ונוגשיך צדקה, ואולי לזה כוון דהע"ה באומרו עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי ר"ל דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו המשל אומר מרגלא בפומי דאנשי אם אין נותנים הצדקה ליעקב מוכרחים ליתנה לעשו וע"ד הלצה מהרב דק"ק ריין זצ"ל (המשל לא נכתב בכתב אמ"ו ואני מעתיק אותו מלשון סלאוויש אל לשון הקרוש, כי דרך הגזלנים לומר יהודי תן מעות ויש לדקדק לאיזה צורך אומר יהודי תן מעות הלא די לומר תן מעות אבל לפ"ז ניחא שהוא אומר כך יהודי תן מעות כלומר ליהודי תן מעות ואז אין צורך ליתן לי) וא"כ מבואר כוונת רשב"י במדרש הנ"ל ויקם מלך חדש נתחדשו גזרותיו וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם וכו' נטלו ממונם תחלה, הה"ד אשריכם זורעי על כל מים לחלק ביעקב צדקה ולא יעלים אוה"ע, וגם רשב"י לטעמו משלחי רגל השור והחמור דריש לי' העוסק בתורה ובגמ"ח זורעי על כל מים וכו', ובברכות דף וי"ו אמרינן כאלו פדאני וכו' מבין אוה"ע שנאמר פדה בשלום נפשי מקרב לי ע"ש ואילו עשו מן ישראל אז היו נצולים מהגלות וזה"ש נתן תתן לו כי באופן זה לא ירע לבבך בתתך לו דייקא שאתה הנותן מדעתך אבל אם לא תתן לו ירע לבבך בתתך בע"כ לאוה"ע ונוגשיך צדקה כנ"ל:

עוד יובן פי' הפסוק כילו וטעם ג' פעמים נתינה נתון תתן לו וכו' בתתך וכו' דאיתא ברבה פ' תשא ויתן אל משה ככלותו וכו' כך פתח ר' תנחומא לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים מהו כן א"ר נחמי' אפילו בשעה שאנו עושין את הצדקה מביטים אנו במעשים שלנו ויש לנו בושת הפנים ופי' בו בס' אוהל יעקב פ' תשא עפימ"ש שאם האדם מכיר שכל רכושו והונו בא לו מאת הקב"ה בחסד ובנדבה, וא"כ אינו מחליט עליו שהוא שלו אבל ישפוט בעצמו שאינו רק כשליח מאת השי"ת לתת לעני ממנו וכו', אבל אם יחשוב האדם מתנת הקב"ה אליו למשפט ומחויב מצד הרגלו בטובת הקב"ה עליו בתמידות אז מה שיתן אל האדם בצדקה יחשוב כי משל עצמו הוא נותן אל העני, וכן בהיפוך אם תחשוב מתן הקב"ה לך צדקה וחסד אזי מה שתתן אל העני תחשוב למשפט כמחז"ל תן לו משלו וגו' וזהו כוונת הגמרא לך ה' הצדקה ר"ל אתה הוא העושה עמנו צדקה בדרך חסד וא"כ לנו בושת הפנים ומבאר המדרש מהו כן א"ר נחמיא אפילו בשעה