זכרון אהרן קל

וכו' אבל בריצוי ופיוס דברים ג"כ שפיר סיים כי בגלל הדבר הזה דיבור כזה יברכך ה' א' הוא בעצמו יתן ברכתו בלי קצבה בכל מעשיך וכו' מתברך בי"א ו' ה' שמו של הקב"ה כנ"ל:

ובס' תב"ש בחידושי בכור שור מס' ב"ב כתב וז"ל ונראה לענ"ד דמספר ויו ברכות הוא נגד לאוים שנאמרו במתנות עניים כמו שחשבם הרמב"ם ז"ל בה"ל מ"ע ואע"ג דלאו דנאמר במתנה זו לא נאמר בזו מ"מ כולהו שייכי בהדדי דשם מ"ע אחד הוא וכה"ג משנינן בב"מ קי"א וכו', ואין להקשות הא כמה עשה נמי יש בה כמ"ש הרמב"ם ואמאי אינו מתברך כנגדם, נ"ל דשכר עשה בהאי עלמא ליכא כי היכי דעונשה ליכא בהאי עלמא והא דמכין אותו עד שתצא נפשו היינו לעשות העשה אבל כשכבר בטלה אין ב"ד מענשין עלי' אבל לא תעשה דמלקין עלי' ה"נ שכרה בעוה"ז איתי' וכו' עכ"ל ודפח"ח, ולפי דבריו נ"ל ה"ט דבקרא קמא לא כתיב ברכה ושכר הקדים תחלה הל"ת ואח"כ המ"ע ובבתרא שהופך והקדים המ"ע כדי להסמיך שוב הברכה לל"ת וזה"ש נתין תתן לו ולא ירב לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה דייקא על הל"ת בכוונת הלב תליא יברכך ד' אלקיך הבוחן לבבות בכל מעשיך וכו':

אמנם לפי ענ"ד נראה דתוס' דף ח' ע"א בב"ב שם פליגי על זה דהתב"ש דהא דרבא אכפיי' לר' נתן בר אמי ושקיל מני' ד' מאות זוזי לצדקה' הקשו תוס' מחולין ק' דאמרינן כל מ"ע שמתן שכרה בתורה בצדה אין ב"ד של מטה מוזהרין עלי' וגבי צדקה כתיב כי פתוח תפתח וכו' וכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך וכו' ולר"י נראה דבצדקה כופין משום דאית בי' לאו דכתיב בה לא תאמץ וכו' ולא תקפוץ וכו', ולריצבא נראה דהא דאין ב"ד מוזהרין על מ"ע שמתן שכרה בצדה היינו דאין נענשין, ונ"מ בירושלמי דהמוכר את הספינה וכו' עכ"ל התוס' פי' נהי דמוזהרים עלי' להוכיח ולהעניש עלי' אבל אם לא הזהירו אינן נענשין כמו בשאר מצוות דאם יעלימו עיניהם נענשים דכל שבידו למחות ואינו מוחה נתפס על העושה וכו' ושם פרק הספינה בירושלמי כתב בחידושי כבוד חכמים וז"ל כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד מוזהרין עלי' והטעם משום שלא נעשו כלל ערבים אחד בעד חבירו במה שיש שכר בעוה"ז רק בכל המצוות שאין שכר בעוה"ז משום שבזה צריך שמירה ואזהרה מרובה שיעשה מצוה שלא לקבל פרס מיד לכן נתנו מצות אלה דווקא עפ"י ערבות, ולכן ב"ד מוזהרין מחמת קבלת הערבות ומתן שכרה בצדה דהיינו במה שמקבלים שכר מיד בעוה"ז כמו במשקלות וכו' עכ"ל ולפ"ז אם כדברי הבכור שור הנ"ל דבצדקה מתן שכרה בצדה יברכך ה' בכל מעשיך על הלאווים קאי דאלו המ"ע ליכא שכר בהאי עלמא א"כ ליתא דתוס' הנ"ל דוודאי גם מצות ל"ת שמתן שכרה בצדה היינו מיד בעוה"ז אין ב"ד מוזהרין עלי' דליכא ערבות בזה לטעם כבוד חכמים הנ"ל וצ"ע, אם לא נאמר א"כ ממ"נ מוזהרים הב"ד על מ"ע דצדקה כיון דאין מתן שכרה בצדה על המ"ע ועיין יומא ( ע"ב) לקט שכחה ופאה א"ב אי לקי עליו:

עוד יובן אז"ל כל הנותן פרוטה לעני מתברך בויו ברכות וכו' דתיבת לעני יתיר הוא דהול"ל לצדקה ופשיטא דלא לעשיר קאמר עיין שבועות כ"ה ע"א, ונקדים לדקדק בקרא הנ"ל ולא ירע לבבך בתתך לו תיבת לו הוא מיותר