זכרון אהרן קטז

עליך ואתן אותו על השבעים איש אעפי"כ עוד ישאר לך רוח כ"כ שתוכל לומר אל העם התקדשו למחר ואכלתם בשר ולא יום אחד וגו' עד חרש ימים וע"ז אמר מרע"ה שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו ואתה אמרת בשר אתן להם כלומר אני אתן להם מכחי דבר זה אין ביכלתי וע"ז השיב לו הקב"ה אל תירא עשה כאשר ציויתיך ואתה תראה היקרך דברי אם לא כלומר תוכל לומר להם שתתן להם בשר ואני אמלא את דבריך ובכל זאת לא האמינו מכל וכל כי כאשר בא השליו דרך יום כה ודרך יום כה סביב למחנה כתיב ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ואספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים ולא האמינו למשה שאמר להם שיאכלו עד חדש אלא אספו חמרים חמרים כדי שיהיו בטוחים לזה בא להם העונש שהבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' וגו' כי אחר שראו שה' הגיז להם שלו כ"כ בשפע עד שהי' שטות דרך שני ימים סביב המחנה כבר ראו יכולת ה' בכל זאת מהרו לאסוף חמרים חמרים ובזה מיושבים כל הספיקות שהקשו המפורשים בפרשותינו ומרע"ה לא חטא שום חטא במה שאמר הצאן ובקר וגו' כמו שאמרנו ונכון: הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר וגו' והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. ויש להבין המשך ב' פסוקים אלו, ו"ב דמנה איתא במדרש על אודת האשה הכשית אשר לקח כי חשה כושית לקח שהיו מדברים במשה על שפירש מאשתו שהיא משום שהיא כשית פי' שחורה ולא חפץ בה מפני כעורה וקשה למה חשדוהו שפי' ממנה מפני שהיא שחורה למה לא דנו אותו שפירש ממנה משום פרישות נבואה, אלא שהם הביאו ראי' ממה ששאר זקנים לא פירשו מנשותיהם והוא פורש בוודאי היא רק משום כיעורותה של הכושית אלא דעדיין יש לבעל דין לחלוק שמא פירש הוא יותר משאר זקנים מפני שהוא חושב עצמו לגדול מכולם לכן צריך הוא פרישות יתירה, אלא דידוע שמשה עניו מכל אדם ואינו חושב עצמו לגדול מהזקנים ואעפי"כ פירש אלא וודאי משום גנותה של הכושית פירש ממנה וזהו המשך הפסוקים שאמרו הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר וליכא למימר דמשום פרישות עשה זה כי למה לא עשה שום אחד מאתנו כדבר הזה וכי תימא שהוא פירש מאשתו משום שחושב עצמו לגדול מכלנו ע"ז אמר והאיש משה עניו מאד אלא וודאי משום גנותה פירש ממנה ולכן דברו בו: פ' שלח שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען וגו' וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליהם עלו זה בנגב וגו' וראיתם את הארץ מה היא ואת העם היושב עלי' החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב ומה הארץ אשר הוא יושב בה הטובה הא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים ומה הארץ השמנה היא אם רזה היש בה עץ אם אין וגו' ויקרא משה להושע כן נון יהושע ע"כ. וקשה מאיזה טעם שנה הקב"ה כאן במצות שליחת מרגלים