זכרון אהרן קטו

שאמר הקב"ה לא יום א' וגומר עד חדש ימים והלא באמת לא הי' כן כי אמר בפירוש הבשר עודנו בין שניהם טרם יכרת ואף ה' וגו', ה' והיא הגדולה שבכלן שמרע"ה אמר שש מאות אלף רגלי וגו' הצאן ובקר ישחט להם הלא הוא הוציאם ממצרים בנסים ונפלאות וקרע את הים ואמר דבר כזה ולא מצינו שנחשב לו לשום חטא, ו' מה שהשיב לו הקב"ה עתה תראה היקרך דברי הי' לו לומר היקרה או היקרם מהו היקרך:

ונלע"ד דהנה ראינו מכל הפרשיות שלפנינו מיום שיצאו בני ישראל ממצרים ועד הנה שעם קשה עורף היו ולא האמינו שהנסים והנפלאות שנעשו להם ע"י מרע"ה שמיד ה' היתה זאת להם ולא בטחו בה' והרהרו בלבם הרהורים ומחשבות רעות וגם כאן חשבו מחשבות פגול ואמרו אם המן הוא מזון עפ"י נס וחוץ לדרך הטבע לפי שבמדבר אין זרע יהי' הנס שיהי' במדבר זרע ובשר כמו שהי' להם במצרים וזה שזכרו את הקשואים הבצלים ושומים ואמרו מי יאכילנו בשר כלומר אחר שגם המן הוא ע"ד הנס יהי' הנס בדברים שהם בארץ נושבת על דרך הטבע, וזה שאמר בתהלים וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם אוכל דייקא וידברו באלקים אמר היוכל אל לערוך שלחן במדבר וגו' הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו לכן שמע ה' ויתעבר ואש נשקה וגו' כי לא האמינו באלקים ולא בטחו בישועתו ולזה לא באו אל משה בתלונתם כי לא היו יכולים לדבר עזות לפניו לאמר שאינם מאמינים בה' רק רגנו באהליהם איש לפתח אהלו ואפילו איש לרעהו בכנופיא היו יראים להעיז כ"כ אבל הפסוק אמר וישמע משה את העם בכה למשפחותיו ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע כלומר מחרון אף של הקב"ה הי' על שלא האמינו בו ולא הסתכלו בגודל הנס והטוב שעשה עמהם הקב"ה בנתינת המן שלא הי' צריך להם שום מלאכה להכינו למאכל רק שטו העם כמו שפירש"י ז"ל לשין טיול ולקטו בלי עמל וטחנו ברחיים או דכו במדוכה ובשלו בפרור ועשו אותו עגות שכל זה הי' יכול להעשות ע"י נשים והי' טעמו כטעם לשד השמן וכצפיחת בדבש ולהאנשים הי' פנאי ללמוד התורה הקדושה מפי משה רבן ע"ה ואם הי' הקב"ה נותן להם לחמם בדרך נס שהיו חורשים וזורעים במדבר והי' צומח להם במדבר תבואה כמו בארץ נושבת היו צריכים לעבודות ומלאכות ולא הי' להם זמן ללמוד תורה כמו שאמר ז"ל אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה תורה מה תהא עלי', וזה שאחז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן שלא היו צריכים לעסוק ולטרוד בפרנסתם ובזה כפלה הקושיא שהקשו לאיזה צורך נכתב כאן מעשה המן והכנתו וטעמו, ואה"כ ובעיני משה רע לפי שמתוך ענותנותו הגדולה תלה הסרחון בעצמו שהוא אינו גדול וחשוב כ"כ שיכול למלאות את בקשתם ועי"ז לא באו אל המדרגה שיאמינו בהקב"ה וכמו שאמר מי אנכי כי אלך אל פרעה, ולזה אמר למה הרעות לעבדך וגו' לשום את כל משא העם הזה עלי וגו' מאין לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי לאמר תנה לנו בשר ונאכלה כלומר אף שעדיין לא באו אלי אלא בכו לפתח אהליהם אבל אם יבכו עלי מה אשיב להם ואני לא אוכל למלאות בקשתם ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם וגו' כלומר אעפ"י שאני אקח מן הרוח אשר