זכרון אהרן קי

מנוחה ונהנה ממה שהרהין לעצמו כל ימי השבוע כן האדם מתיגע כל ימי חייו לקנות תורה ומצוות כדי שיהי' לו מוכן ומתוקן לעוה"ב כימי שאז"ל התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין והנה גבי כיבוד אב ואם כתיב למען יאריכין ימיך וגבי מורא לא כתיב אבל הכתוב רמזו במה שאמר ואת שבתותי תשמורו דרש"י פי' ואביו שמר את הדבר המתין ומצפה וזה שאמר כאשר איש אביו ואמו תראו ואת שבתותי תשמורו שתוכלו להמתין ולצפות על עוה"ב: פ' אמור אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו, ועמד רש"י ז"ל על לשין אמור ואמרת וגם על בני אהרן שהוא מיותר אחר שכבר אמר הכהנים, ובמדרש איתא הכי אמור להם פרשה של מעלה אם יהי' בהם אוב או ידעוני שירגמוהו בא וכל פרטי דינים של מעלה כגון מי שבא על העריות או הרג נפש שחייב מיתה בב"ד מפני שהכהנים גדולים ומנהיגים בישראל ויושבי על מדין בשער הסנהדרין כמו שנאמר כי יפלא ממך דבר בין דם לדם בין דין לדין וכו' וקמת ועלית אל הכהנים וכו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וכו' ובידם מסר כל דין ומשפט לכך צוה שלא לישראל לבד יאמר דינים הללו אלא שאף לכהנים שהם עיקר בדבר ואמרת להם כפשוטו לנפש לא יטמא בעמיו ומדרש הזה אינו מובן דמה שייכות יש לדינים של מעלה עם דינים של פרשה זו שכללם יחד, ונלאמו"ר דהנה רש"י פי' בפ' פנחס פנחס כן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל. לפי שהיו השבטים מבזין אותו ואמרו הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן וקשה ובי הם לא ידעו שבא מאהרן מצד אביו רק שהם ביזוהו ביחוס יתרו מצד אמו ומה הוסיף הכתוב ביחסו אותו אחר אהרן וביאר אמו"ר ז"ל דהנה ידוע דישראל מצויינים במדת רחמנות ובעלי נדיבות הלב כמו שאז"ל רחמנים בני רחמנים גומלי חסדים בני גומלי חסרים ולא כמו אוה"ע שהם אכזרים ובעלי לב רע, ומכש"כ הכהנים שהיו בעלי רחמנות ביותר כי היו מזרע אהרן אוהב שלום ורודף שלום, אמנם לפי שהיו הכהנים מופלגי התורה בישראל וכל ריב ומשפט ודין היו בידם ועליהם היו לעשות משפט בעוברי העבירה כפי העונש המגיע להם אם במלקות או בארבע מיתות בי"ד ועליהם להלקות לשרוף ולסקול להרוג בסיף ולחנוק וזהו נגד טבעם וטוב לבבם אמנם צריך להפוך טבעו ולנקום נקמת ה' צבאות בעוברי עבירה ולא לחוס עליהם כמו שנאמר ולא תחוס עינך עליו, והנה השבטים לא ידעו ולא הבינו זה שהוא הרג את זמרי נגד טבעו רק לנקום נקמת ה' צבאות וחשבו שהיא ממדת אכזריות שבו מפני שבא מזרע אומות העולם לכן ירש טבעם להיות אכזרי ושופך דם וע"ז בא הכתוב ויחסו אחר אהרן לומר שלא ממדת אכזריות שבו הרג את זמרי כי מצד טבעו לב רחמן לו כ"א לנקום נקמת ה' לבש חמה ועוז להרוג את זמרי וזהו בקנאו את קנאתי רק מצד זה הרגו ולא מצד טבעו הרע, והנה פירש"י ועשית עמדי חסד ואמת חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת שאינו