זבח השלמים צח

ימיהם תהי' זכורה לעולם עי"ש אמרתי על ת"ח שמת בקוצר שנים מעין מ"ש חז"ל על אברהם שמת קודם זמנו ה"ש והיינו יודע ה' ימי וכו' מלשון ויודע בם אנשי סוכות שכרת ה"ש שהיו ראוים להיותם תמימים שה' ממלא שנותם של צדיקים מיום אל יום ויש פעמים שה' יודע וכורת ימי תמימים כאברהם לסיבת עשו וכן לאיזו סיבה מעון הדור אבל עכ"ז נחלת אותם הימים זכורה לעולם כאלו היו חיים ועושין מצות וקורין בתורה ועושין נ"ר ליוצרם כי יפה שעה אחת בתורה ובמע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב ודוק

קלז שם ע"ג ימיקו וידברו ברע עושק ממרום ידברו שתו בשמים פיהם ות"ב לכן יע"ה ומי מלא ימצ"ו למו. באמת פסוק זה דלכן ישוב עמו הלום הוא קשה להולמו ורש"י נתקשה בו ומה גם האי מי מלא לא ידענו פירושו ורש"י ז"ל פי' ומי מלא שהיא התורה מלעיגין עליה עי"ש וע"פ דרכו דרך ישרה אומר שהרשעים כשיושבים ושומעים ד"ת הם מכוונים להבין ערמומיות ותחבולות כי אני חכמה ש"ע והיינו ימיקו וידברו בר"ע עושק רע שאין ביד החכם להציל לפי שממרום ידברו מישבים דבריהם בדינים מיוסדים ומעיינים ויודעים לטעון אם יאמר כך אענהו כך והיינו ממרום מדברי מרום שהיא התורה ידברו והיינו שתו בשמים פיהם לומר אנו בדין התורה שניתנה מן השמים אנו זוכין ועי"ז ולשונם תהלך בארץ. לכן ישוב עמו הלום ר"ל ע"ד שאמר ריב"ז במשנה הקנה והמחק וכו' אוי לי אם אומר שיבינו הרשעים וידעו לגזול אוי לי אל"א וכו' עי"ש והיינו מ"ש בראות עמו של ה' שהם הת"ח שהרשעים יושבים לשמוע דברי החכם ללמוד רשע וערמימיות ולזכות בטענות כוזבות לכן ישוב עמו הלום חוזרים בהם וחוזרים למקום שבאו לביתם בפיהם סתום לפי שהם רואים כי הרשעים ומי מלא שהיא התורה ימצו למו מוציאין אותה למו לצורכיהם ולהנאתם ולהתלמד ערמימות כי ישרים דרכי ה' וצי"ב ופושעים י"ב ללומדם לרשע ותרמית ואמר איכה ידע אל ויש דעה בעליון לדעת הערמות והתחבולות והרמאיות שאנחנו יודעים עד שכולם כתובות בתורה כנז'

קלח שם מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה. נ"ל שבהיותי בצרה לא יכולתי לקרוא שם מלא אלא שם יה בפרט שהוא רומז במדת המלכות וברחמיו שהם מרובים ענני במרחב יה שם יה הנזכר שקראתיו במצר ענני במרחב היינו יה במלואו יו"ד ה"א בגמטריא כ"ו כחשבון שם ההוי"ה בשלימות והיינו במרחב שהוא המילוי שמרחבת התיבה בהיות במלואה כל אות מתרחבת כפלים לתושיה ודוק. אמר המני"ח וע"פ דרך הנז"ל הבנתי בכל פסוק יסור יסרני יה וגו' לרמוז דלקה בכפלים מאחר שיסרו בשם י"ה דוק והבן

קלט משלי י' בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגיו חסר לב. חכמים יצפנו דעת ופי אויל מחתה קרובה. הון עשיר קרית עוזו מחתת דלים רישם

דרשתי פסוקים אלו בראותי הזמן בוגד ורבו המתפרצים לעשות הישר בעיניהם ורע לשמים ולבריות ועקימת שפתיהם בוז וקלון מסריות ומלשניות ואין בידי כעת להוכיח לכל פרט ופרט כי ידי אסורות ופי בלום בעוד רשע לנגדי ואנכי ערל שפתים ע"פ הקבלה הכתובה אצלי הי"ת יזכרנו לטובה אך אמרתי למאי דביני ביני אדרוש בקהל רב התכת פסוקים ומאמרים ואודיע דרך כלל חומר החטא ותוקף התשובה כמה וכמה טובה והשומע ישמע ואם ירצה לחדול יחדל ואם לאו יומו יבא וה' יגפנו והוא בעונו ימות באין מוסר ואני את נפשי הצלתי ודאי כי אם ענשי' וקטלית יתהון הם גרמו לעצמן ויד מזלי דבמאדים היתה במעל. ואל אלהים הוא היודע כי אלו הייתי בעל ממון הייתי מייסרם בשוטים ובעקרבים והייתי מפסידם לקדש שמו י"ת ולא הייתי פוגע בנפשו תחלה אבל מה אעשה וידי קצר קצרה ואין ידי משגת כי אם להוכיחם בלטותא דרבנן ולמסור דינם לשמים הוא ברחמיו ירחם עלי ועליהם ויכפר בעדי ולא יחשוב ה' לי עון כי הוא יודע שלכבוד שמו נתכוונתי. ויהי מה הן כעת אמרתי דזו היא היתה כוונת שהע"ה הנה לפעמים בשפתי נבון שדורש דבר חכמה בפי' פסוקי התורה ונביאיו על ענין מוסרים ותוכחות ואגב אותה החכמה שדורש הפסוקים ומפרשם בכללם יש שבט לגיו כסילים כי מידי דברו בעונש החטאים בנפשותם לפרש דקדוקי הכתובים וכמתלהם הם שבט לגיו כסילים והם ירדו חדרי בטן וכן אני מפרש דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן דקדוק תיבת והם שהוא מיותר י"ל שאפשר הנה אדם שהוא בעל לשה"ר ובא לספר הלשה"ר אפשר דסהדי שקרי אאוגרייהו זילי וכיון שמקבל הלה"ר רואה הכוונה והתכונה רעה שיש ביד זה שבא בשאט בנפש לדבר תועה ואינו משגיח על דבריו אבל הנרגן שהוא חכם להרע אינו הולך ומתחיל תכף בדברי לשה"ר אלא דברי נרגן כמתלהמים ולא מתלהמי'