זבח השלמים צז

ענין חריף ונכון ולהיות כי עולה בזכרוני היות דברי אלה שעלו ובאו באזני מפי השמועה שלמדתי מאת מרי הרב הגדול נר ישראל מהור"ר אברהם יצחקי נר"ו ויזכר לטובה על שמו יהי' נקרא

קלג ירמי' ל"א כה אמר ה' קול ברמה וגו' רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו הקושי מבואר שהיל"ל ואינם בל"ר ולע"ד סמוך לדברי ספר הזוה"ק שאמר הכתוב דרך משל אשה שגרשה בעלה מתנחמת בבניה או אם מתו בניה והיא נשואה מתנחמת בבעלה ע"ד טוב אנכי לך מי"ב וכמש"ה בנעמי ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה וזהו כוונת הכתוב מאנה להנחם על בניה תאמר למה אנכי רואה שאת מצטערת הרבה על בניך ואיני רואה שאת מצטערת על פטירתך מבעליך לזה אמר אם ראה תראה שאיני מתנחמת על בני הטעם הוא להיות כי איננו בעלי אביהם של הבנים כי גרשני ועזבני ולהכי איני יכולה להתנחם על בני דאלו הייתי עם בעלי הייתי מתנחמת עמו על בני כי יצאוני ואינם. א"נ יאמר כי רחל מבכה על בניה הם יוסף ובנימן וכ"ת מאן דכר שמי' עתה צרת יוסף כי זה שנים גלו בכלל עשרת השבטים שהוגלו וא"כ למה עתה את בוכה מחדש על שני בניך יו"ב לזה אמר תדע למה עתה מחדש בוכה על בניה לפי כי איננו האחד מהם כבר הלך לו יוסף איננו ועתה את בנימן תקחו כשגלה בנימן בוכה על שניהם להיות כי כבר איננו יוסף והוא ע"ד האמור במדרש איכה פתיחתא דחכימי משל לא' שהיו לו י"ב בנים מתו שנים וכו' כשמתו שנים האחרונים בכה על חסרון כולם עי"ש. ואפשר נמי שאמר שעיקר מה שמיאנה להנחם על שני בניה היא על כי איננו הוא על בנימן כי כיון שלא נולד בחו"ל היה ראוי שלפחות שבט זה ישאר בא"י כיון שאיננו כשאר השבטים שחזרו למקום מטעתן היא חו"ל אבל בנימן הוא מא"י הי' ראוי שיסבול השי"ת ויניחו בארץ. ועוד נמי להיותו אושפיזכאן לשכינה. ועוד נמי שראתה כי יעקב חשש לו ופתח פיו לשטן באופן יקראנו אסון בדרך וא"כ כל צערה הוא על כי איננו האחד מבניה. ועוד אולי חששא שמא ח"ו יחסר מן העולם וימות בדרך כי על השאר כנראה לא הי' חשש עליהם דהרי יעקב אביהם לא נתיירא ולא נתפחד על בניו והי' שולחם כפעם בפעם למצרים ולשכם יען הי' מכיר בהם שהיו יכולים לסבול הגלות והטלטול אך על בנימן חזינא דקאמר וקראהו אסון בדרך עי"ש והיינו כי איננו כי היתה חוששת כי לא הי' גלות לבד אלא כאילו איננו בעולם ח"ו וכבר חלף והלך לו דוק ולכל הדרכים כי לעולם כי איננו חוזר לאחד מבניה הנזכר ודוק בזה והארך באורך ימים בימינה של תורה

קלד יחזקאל ל"ו כה אמר ה' אלהים זאת אדרוש לבית ישראל לעשות להם ארבה אותם כצאן אדם כצאן קדשים כצאן ירושלים במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וגו'. ראוי לדעת דמיון זה כצאן הקדשים וגו' מהו ולהבין מאי צאן אדם והלע"ד הלא נודע כי משפחות רבות מן הגוי' נטמעו בישראל וכיון שנטמעו נטמעו כי אליהו בא לקרב ולא לרחק אמר הנביא עוד זאת אדרוש לבית ישראל ממש הם זרע ישראל סבא לעשות להם ארבה אותם שמלבד הם ארבה גם כן אותם כצאן אדם אדם שהוא נמשל כבהמה שהם משפחות הגוים שנטמעו בישראל וא' הכתוב אל תתמה ע"ז כי הנה כצאן קדשים שקי"ל בשקלים פ"ז בהמה שנמצאת בירושלים וכו' זכר עולה נקבה שלמיה ואם הוא קודם לפסח ל"י פסחים עי"ש והיינו כצאן קדשים לכל ימות השנה כצאן ירושלים במועדיה בזמן הפסח שבהמה שנמצאת אע"פ שיש לחשוב אולי היא בהמת נעבד או מוקצה או נרבע או חטאת שמתו או שנתכפרו בעליה או אשם שמ"ב או שנתכפרו כי בל אלו מתות ואפ"ה דינה דבהמה זו דכשירה וקריבה ע"ג המזבח דאזלינן בתר רובא ולא חיישינן לחששות אלו ונקרבין להשי"ת כן תהיינה הערים החרכות מלאות אן דם אדם שהם משולים לבהמה ואפ"ה לא ארחיקם אלא אקרבם וידעו כי אני ה' מקרב את הרחוקים אלהים מקרוב אני

קלח הושע ח' אכתוב לו רובי תורתו כמו זר נחשבו על הפסוק הזה שקשה להבינו כבר רז"ל פי' מה שפירשו ולע"ד עם משאחז"ל בגמ' שאלמלא לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא התורה וס' יהושע וזמ"ש כי ברוב חכמה רוב כעס ויוסיף דעת לפי שהוסיפו מכאוב וחטאו עי"ש וזמ"ש אכתוב לו רובי תורתי שהוא כל הארבע ועשרים לפי שכמו זר נחשבו כזרים חוטאים והוצרך ה' ליסרם ולהוכיחם ע"י נביאיו ודוק: כתובים

לו תהלים ל"ז יודע ה' ימי תמימים זה אברהם ונחלתם לעולם תהי' שנחלת