זבח השלמים צד

ויקרע וכתב שם ספר והשמיטו כאן כדי שנדקדק ונדרש ככה ודוק. אמר המני"ח לע"ד נראה לומר שכל ספר משנה תורה קראו לפניו ולהכי כתיב שם ספר וכאן חסר וכתיב דברי התורה להשמיענו ששם היה נגלל ומש"ה קרע דהו"ל כמו ההיא דאמרו פסוק לי פסוקיך דהוה מסמינא להו מילתא ההוא קרא דהי' קורא התינוק וכמ"ש במעשיות של ההריא"ל ז"ל בא' מתלמידיו שעלה לקרות בתורה בפסוק ויכתוב משה והקדוש האר"י ז"ל אמר לו תן לי הכתיבות שכתבת בלא רשותי דהתורה העידה עליך שכתבת וכן היה האמת שנמצאו אצלו (ושמו היה הרב ר' משה נגרין) אף הכא לפי שראה שהספר הי' נגלל בפ' זה הבין מה שהי' רצון השי"ת לרמוז לו וקרע ודוק: האזינו

קכד האזינו השמים כתב רש"י ז"ל האזינו וכו' שאני מתרה בהם ותהיו עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים בדבר וכן ותשמע הארץ וכו' עי"ש. וק"ק מה צורך לומר שכך אמרתי וכו' מאחר שאומר להם עתה שיהיו עדים. גם או' וכן ותשמע הארץ הוא מיותר ותפל מבלי מלח שבודאי שדברי רש"ו אתרווייהו קאי לפרש וכשיאמר האזינו וגו' הוה שמעינן דאכוליה קרא קאי ומובן הדבר מעצמו דהשמים והארץ הן הן המיוחדים אצלו לעדים בהאזנה ושמיעה

והביאור לע"ד דהוקשה לו לרש"י ז"ל תיבת ואדברה שאין לה הבנה שבודאי כשאדם אומר האזינו השמים הוא למה שיאמר וידבר ובפרט אומרו ואדברה קשה דאילו הי' אומר דברי לא הי' כ"כ קושיא אפי' שהיה מיותר לכן פירש"י דמוכרח דקאי לדברים העליונים שהנה לעיל אמר ואעידה בם את השמים וכו' וכן העידותי בכם את השמים וכו' וע"ז א"ל לשמים האזינו השמים ואדברה מה שאמרתי להם שאעיד כלכם ושתהיו עדים בדבר וכו' וכן ותשמע הארץ אע"פ שלא יש כ"כ קושי באומרו אמרי פי כתיבת ואדברה אבל מאחר שפירשנו ככה בואדברה וכן ותשמע הארץ יתפרש כך ותשמע הארץ שאני מתרה ושאני התרתי בם ואמרתי להם שאתם תהיו עדים בדבר ולא יוכלו לומר שדברים הקשים הללו הם ליראם ולעולם שאפי' שח"ו יחטאו לא יתקיימו אפי' שהי' עדים אינו הכרח שיתקיים אבל באומרו אתם עדי הוא בהכרת דאין עוד טענת השטאה כנז' בטור עי"ש ודוק

קכח שם לשון רש"י ז"ל הלה' תגמלו זאת לשון תימא וכי לפניו אתם מעציבין שיש בידו ליפרע מכם ושהטיב לכם בכל הטובות. עם נבל ששכחו את העשוי להם. ולא חכם להבין את הנולדות שיש בידו להטיב ולהרע עכ"ל. מאד נתקשינו מאחר שהשתי חלוקות שהזכיר רש"י ברישי' דקרא הלה' וכו' דהיינו שיש בידו ליפרע מכם ושהטיב וכו' תרווייהו בקרא רמוזים עם נבל ולא חכם א"כ הי' לו לסדר כמה שהטיב לכם ואח"כ שיש בידו ליפרע וכו' ולמה הפך הסדר עליונים למטה. והלע"ד לפום ריהטא נראה בפירוש שיותר גנאי הוא עם נבל מלא חכם וא"כ אחרי שמכנם בעם נבל מה הבנה יש אומרו ולא חכם והיל"ל הפך לא חכם ועם נבל שהוא מוסיף והולך וא"כ בהכרח שסדר החטאות כך הם חד דמאחר שבידו ליפרע הי' לכם לירא והיינו ולא חכם לידע שיש בידו ליפרע ממה שראיתם שעשה למורדים בו ושהטיב להולכים בתמים ולא די זה שדבר זה צריך חכמה ועצה לדעת העבר והעתיד אבל מאחר שגם הטיב לכם בכל הטובות הי' לכם שלא להיות כפוי טובה והיינו עם נבל אלא שהפסוק שבא להפחידם העיקר הוא החלוקה השנית דולא חכם דחלוקת עם נבל יאמרו מה לנו ולך אין הכי נמי שהיינו עם נבל וכפויי טובה ורוח שטות נכנס בנו אבל תמהתי עליכם שאתם ולא חכם להבין את הנולדות שבידו להרע לכם נמצא דרש"י ז"ל בחכמתו הרגיש שלענין החטא בעצמו יותר הוא עם נבל מלא חכם ושמם מוכיח עליהם וא"כ הרי הוא כאלו הפוך לא חכם ועם נבל ולהכי הפך שבענין המעשה כך הוא אבל לענין התוכחת שראוי שיפחדו אין ליפחד אלא מחלוקת ולא חכם להבין שיש בידו ליפרע וכו' ולהכי היא מאוחרת ודוק לע"ד. ועיין עוד אי"ב הפסוקים שאחר אלו זכור ימות עולם והפירושים שפי' רש"י ז"ל שכנראה הם הפוכים מעם נבל ולא חכם ורש"י ז"ל תפס המאוחר בכתוב מפני הסברות שכתבנו ועיין

קכו הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו. קושי הפ' מבואר אך יאמר עם שנבין דברי חז"ל שאמרו כל הקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח שנאמר וכפר אדמתו עמו ונאמר שם מזבח אדמה תעשה לי וצ"ל לפי זה מאי קשר יש לדרשא זו עם רישיה דקרא הרנינו גם מה היא הכוונה באומרם כאלו קבור תחת המזבח מה נשתנה זה ולמה אמרו תחת המזבח ולא ממעל המזבח: