זבח השלמים צג

הרא"ש ז"ל מדכתב ועל נהרדעי סמכי האידנא חתנים הדרים בבית חמותיהם עי"ש. ואינו מוכרח דהא אפשר דסמכו ולי' לא ס"ל דהא כתב כרב יוסף ורב יהודה לית להו לנהרדעי עכ"ל רבינו מוהרי"ק ז"ל. ועם שאלת המחילה הוא בחכמתו אנהר לן עיינין במקום אחר סברת הרא"ש ז"ל היא מוצאת והוא בטור הנז' בסי' קל"ד גבי אם מסר מודעא דכתב הטור משמתינן לי'. והקשה עליו רבינו מוהרי"ק ז"ל דהרא"ש ז"ל כתב שם ביבמות פרק רבן גמליאל דהאידנא נהגו עלמא כנהרדעי דאמרו דלא מנגיד רב אלא אמאן דמקדש בביאה ובשל סופרים הלך אחר המיקל ע"כ. ולמה הטור סתם דבריו כאן דלא כהרא"ש ז"ל הלך מנהגו עכ"ל א"כ הרי הורה לנו מקום שרש דברי הרא"ש שאין עיקרם ממה שכתב בקידושין אלא ממה שכתב בפסקי יבמות פרק רבן גמליאל עי"ש וא"כ יפה כתב הטור בסימן כ"ו משם הרא"ש דאין לוקין אלא אמקדש בביאה ממה שכתב הרא"ש ביבמות ובשל סופרים הלך אחר המיקל משמע דסברתו דאע"ג דרב יוסף ור"י ס"ל דבכולהו אמר רב מלקין. הלכתא כנהרדעי משום האי דקי"ל דבשל סופרים הלך אחר המיקל. אך נתחזקה הקושיא

קכב הרב הקדוש האלהי האריא"ל זלה"ה כתב על פסוק ביומו תתן שכרו ר"ת שב"ת והוא ז"ל ע"ד הסוד פירש בזה פירושי' רבים ונכבדים ליודעי חן עי"ש

ולע"ד אם אזכה לחזות בנועם אור עקבו לעולם שכולו טוב אומר לע"ד כי נודע הוא כי שכיר יום זמנו כל הלילה והנה מי ששכר את עצמו ביום ששי נסתפקנו אם מחוייב לתת לו ביום ששי כיון שליל שבת אינו יכול לפרוע או אפשר שלא יעבור כיון שאינו יכול ואפי' מליל א' ואילך לא יעבור כיון שהלילה הראשונה שהיה מחויב התורה פטרתו לזה הזהיר הכתוב ביומו תתן שכרו כשבא יום שבת לקראתך הקדם ופרע כדי שיתענג ביום שבת קדש ויברכך והגם שנאמר שלא יעבור על לאו דלא תלין אעשה דביומו תתן שכרו עובר ודוק

ועוד מתפרש היטב הדק עם מ"ש בב"י בשם התוספות והביאו בעל המפה סי' של"ט ס"ג דהגם דשכיר יום יש לו זמן כל הלילה עכ"ז פועלים דידן שאין עושין מלאכה עד הלילה כיון ששקעה עליו החמה עובר עליו משום ביומו עי"ש והטעם לפי שהוא כשכיר שעות עי"ש והנה הובא בטור סי' של"א שהגם שמדינא עושה מלאכה עד צאת הככבים בע"ש מקדים עצמו לביתו שיעור שיוכל למלאות לו חבית מים ולצלות דג ולהדליק את הנר עי"ש ואם כן מה נכון לרמוז במצות ביומו תתן שכרו דין שבת לרמוז שמשום כבוד שבת מחוייב לתת לו שכרו בע"ש כיון שמדינא אינו עושה עד הלילה א"כ באותו זמן שיוצא ממלאכתו מחוייב לפרוע לו ואם לאו עובר משום ביומו ת"ש ודוק ונכון

עוד ראיתי בדברות קדוש האלהי הנז"ל כתוב לאמור שהמקיים מצות שכר שכיר בזמנו זוכה אז לנשמה יתירה שקונה האדם בשבת עיין שם ואמטו להכי רמוז הר"ת של ביומו תתן שכרו שבת עי"ש. ונ"ל לתת קצת טעם לדבר שהנשמה יתירה שזכה בה אדם הראשון משום קדושת שבת היה מעין שכר שכיר שביום הששי טרח וזרע וקצר בעולם והקדוש ברוך הוא שהוא בעל הבית נתן לו שכרו אז נשמה יתירה וכמ"ש הכתוב לעבדה ולשמרה ושם נרמז שבת כמשחז"ל על שם שמור את יום השבת לקדשו מי שישמור מצוה זו יזכה למה שזכה א"ה לנשמה יתירה בשבת וקשור עם דיננו שאדם הראשון היה שכיר ביום הששי והקב"ה פרע לו שכרו ביום הששי עצמו שתוספת הנשמה באה מיום הששי מחצות ואילך ועיין עוד עם אורך ימים ושנות חיים בימינה של תורה שבת: תבא

קכג אמרו בירושלמי סוטה פ"ז סימן ז' שעל פסוק ארור אשר לא יקים את דברי התורה קרע יאשיהו את בגדיו ואמר עלי להקים עי"ש ופי' הרב ז"ל פירוש כשמצא חלקיה הספר בבית ה' וקראהו שפן לפני המלך וקרע בגדיו היינו לפי שמצאו נגלל בפ' ארור אשר לא יקים ולכן קרע שבידו למחות שיקיימו ישראל וכו' עי"ש. וצ"ל מנ"ל זה ובדרך רמז כמנהגי הטוב רמזתי שאם תחשוב ויקראהו שפ"ן לפנ"י המל"ך עולה בגימ' כאש"ר ל"א יקי"ם עם הכולל. ועוד נ"ל דהנה תמצא בספר מלכים ויהי כשמוע המלך את דברי ספר התירה ויקרע את בגדיו ובס' ד"ה שניתן להדרש כתיב ויהי כשמוע המלך את דברי התורה ויקרע אב"ג ודקדקתי למה השמיט תיבת ספר שנכתבה במלכים ושם בד"ה כתוב זה עשר פעמים ספר התורה עיין בפסוק ולמה השמיטו כאן אלא ניתן לדרשא שר"ל שכששמע את דברי התורה היינו פסוק זה דכתיב בו אשר לא יקים א"ת דבר"י התורה מש"ה