זבח השלמים צב

ר"נ וסברת רב ששת נכונה בטעמא והוי כמלתא דאיסורא ופסקו כרב ששת. ובגט הלכתא כר"נ לא מכח ראייתו אלא מכח מה שאמרו ר"י מפני תקון העולם דהוא מוכרח להיות מפני תקנת ממזרים וכיון שכן מוכרח שהב"ד הנזכר הם שנים ודוק: תצא

קכא בענין המגרש והמגורשת אם באו לפנינו לדין כתב הטור באה"ע סי' ו' גבי כהן המגרש מנגדינן לי' עי"ש ובסי' יו"ד כתב בדין ישראל המגרש ואם לוה ממנה קודם לכן דינא כדפרישית לעיל בכהן יע"ש משמע דשוין הם ובסי' קי"ט כתב דמשמתינן להו

וקשה טובא דבודאי ניגוד הוא קל כדאיתא בגמ' ממנו אנגידא ולא ממנו אשמתא וא"כ פליג דידי' אדידי'. ורבינו מוהרי"ק ז"ל בסי' קי"ט הוקשה לו ותירץ דכיון דבגמ' אפליגו רב פפא אמר שמותי משמתינן להו רב הונא בשם ר"י אמר מנגדים להו ולא ברירא הלכה כמאן גבי כהן בגרושתו דלאו שאינו שוה בכל הוא פסק להקל דמנגדינן לי'. וגבי דלאו שוה בכל הוא פסק להחמיר דשמתא חמירא עי"ש. וצ"ל דסמך רבינו אמ"ש לקמן דדברי הטור בגרושה שנשאת לשני ונתאלמנה או נתגרשה מהשני דהשתא איכא לאו שוה בכל אבל לפום ריהטא דבגרושה ולא נשאת לאחר איירי א"כ מה לי כהן מה לי ישראל אדרבה בכהן איכא איסורא דלאו ובישראל ולא מידי רק איסור דפנויה. אך ק"ל דכפי פשט דברי הטור בסי' י' משמע דשוים הם והדוחה ידחה דלאו לכל מילי השוום

אך אעיקרא דמילתא ק"ל האי מילתא דלאו שאינו שוה בכל אין בידינו ולא ביד הטור לחלק בחילוקן קלישי ודקי והיכא דקאמר האי מלתא דאינו שוה לכל אתמר והבו דלא לוסיף עלי' לגרוע מצות קדושת כהני אך מצאתי ביבמות דף נ"ה סע"א לענין העראה דמחייב בחייבי לאוין מצריך קרא ללאוי דכהני משום דאינם שוה בכל עיין שם. גם בדברי הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מה' איסורי ביאה כתב מנדון אותם או מכין אותם מכת מרדות יע"ש וכתב ה"ה ז"ל משום דלא אפסיקא הלכתא כדברי מי כתב כן יע"ש

, וקשה טובא דנמצא פסק דלא כמאן דאי ס"ל להרמב"ם ז"ל דהלכתא כרב הונא דס"ל ניגוד דוקא למה יאמר דמנדין לי' ואי ס"ל הלכתא כרב פפא דצריך שמתא למה יאמר דמכת מרדות די ולא אתי כחד מינייהו וכן ראיתי שהובא בספר מוהר"י הלוי ז"ל בשם מהר"א הכהן ז"ל יע"ש והוא פירש דכוונת הרמב"ם ז"ל דבצורבא מרבנן דלא משמתינן ליה מכין אותו מכת מרדות ולמד כן מהמחלל יו"ט שני יע"ש והניח דברי הרב המגיד בצ"ע יע"ש ויותר נכון לומר דכיון דלא אבריר הלכתא כמא הניח הדבר ביד ב"ד מתוך כשרואים ב"ד דבריהם דברי אהבה ורמיזות והי' ה' עם השופט מנדים אותם כדברי רב פפא ואי לא די להם בנגידא כרב הונא

אך הנ"ל ליישב הכל הוא דהוקשה להם להרמב"ם ולטור ז"ל בדברי רב הונא דמדרב אשי סידרם באחרונה משמע דלאוסופי אתי ולא לאקולי וניגוד קיל משמתא וכן הקשה הר"ן ז"ל לומר דס"ל לרב הונא דתרתי עבדינן לי' לא סבירא לי' דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתים ולכן ס"ל דכוונת רב אשי דסדר הדבר כן לומר דזה וזה מתקיים דכהן שגירש שהוא אסור לאו לחוד או באשת ישראל שנשאת לב' ונתגרשה מן הב' שהוא לאו גרידא ג"כ ומכ"ש כשלא נשאה עדיין דלא יש זולת אסור דפנויה בכל זה מנגדינן להו לבד וזהו מ"ש הטור בסי' ו' ובסי' יו"ד. אך כשנשאת לב' ובעודה נשואה לב' באו עם בעלה הראשון דיש איסור א"א דבמיתה אז משמתינן להו ודברי הטור בסימן קי"ט אעדיין נשואה קאי ואי' שמ"ש לוה ממנה קודם שגירשה ר"ל קודם שגירשה הב' ואז באו לדין בעודה נשואה לב' אז משמתיננן להו ודברי הרמב"ם ז"ל שדיבר בכולל כתב או משמתינן או מכין אותם מכת מרדות וניתן הדבר ביד ב"ד במילתא דחמירא דהיינו בהיותה נשואה עם הב' דאיכא איסור סקילה משמתינן ובאיסור לאו או דפנויה מלקות

א"נ איסור דא"א ודלאו בשמתא ובאיסור דפנויה דהיינו ישראל המגרש ולא נשאת לב' במלקות לחוד ודוק. וזה למדנו רב אשי מסדר התלמוד בשנותו את טעמו לשום סברת המיקל באחרונה לומר דהלכתא כתרווייהו הלכתא כרב פפא באיסור סקילה. א"נ דלאו נמי. והלכתא כרב הונא בפנויה א"נ באיסור לאו נמי ודוק

כיוצא בזה הוקשה לי דהנה בטור א"ה ריש סי' כ"ו כתב, סברת הרמב"ם ז"ל דאי קידש בכספא ולא שידך או אפילו שידך אי קידש בשוקא מכין אותו מכת מרדות, ואח"כ כתב סברת הרא"ש אביו ז"ל דאין מלקין אלא המקדש בביאה עי"ש. וכתב שם רבינו ב"י דמשמע דהוציא רבינו הטור סברת