זבח השלמים צא

והדבר קשה כי חילי' דר"נ דקאמר בגט בפני שנים הוא מכח מתניתין דשביעי' וכיון דמתני' דשביעית לא דייקא ולעולם דבעינן שלשה מהכרח רב ששת דוכי תנא כרוכלא ליחשוב וליזיל אם כן אזלו להו מילי דרב נחמן וליבעי בגיטא תלתא. ועתה ידי אסורות בתוך הגולה גלות ירושלם ת"ו ה' יגאל אותנו ויוציאנו לאורה. אך זכורני שקושי' זו הקשה הרב בעל גידולי תרומה והניחה בצ"ע ובודאי דכגון דא צריכא צלותא

ואומר לע"ד מה שתרצתי בהיות כלי אומנותי בידי הן הן כלי גולה אשר אני מוליך אתי עמי במחיצתי ספר עץ החיים של הרב המיוחס חתני כרכא דכולא ביה וכשמו כן הוא עץ חיים למחזיקים בו. ותוכן דברי הם כי רב נחמן מכח מלתא אחריתי דן שב"ד האמור בגט הם שנים לבד כאשר נפרש אך כי היכי דלא תקשי ליה היכי קרי להו ב"ד אמר כי אין זה מהקושי דאשכחן בשביעית דקרו להו ב"ד לשנים. וההכרח הוא דבתקנת ר"ג שתיקן שלא יועיל הביטול עד שיגיע בשליח' או באשה אמר שתיקן זה מפני תיקון העולם ואמרו בגמרא מאי תיקון העולם רי"א מפני תקנת ממזרין סבר ליה כר"נ דאמר בפני שנים היה מבטלו קודם תקנה ובי תרי לית להו קלא והיא לא תשמע ואזלא ומנסבא ואיכא ממזרים. והקשו בתוס' דאם כן היה לו לתקן ר"ג שלא יבטל אלא בפני שלשה ומעתה אין חשש ממזרים דבתלתא מפקי קלא ולא מנסבא ולמה הצריך שיגיע הבעל לשליח או לאשה דוקא, ותירצו דאה"נ דלתקנת ממזרים בתלתא מיתקנא מילתא אך יש חששא אחרת קלה דהיינו תקנת עגונות דאם נאמר לו דיש תיקון בשלשה יחזור בו מהגט ויבטלהו בפני שלשה ותתעגן זו שכנראה הוא שונא לה מדגרשה ועתה שחזר בו וביטלו היינו לרעתה כדי לעגנה שתשב אלמנות חיות להכי אצרכיה ר"ג דיגיע הבעל אצל השליח או האשה או לשלוח שליח דודאי לא יטריח עצמו בכל אלה לעגנה וכו' עי"ש. ור"ל פירש דהבנת מפני תיקון העולם היינו מפני תקנת עגונות שלא יעגנה כדפרשנו לעיל גבי ר"י משם התוספות ז"ל. והמעיין יראה בשכלו מאי דאיכא למידק דכיון דסוף סוף אליביה דר"י צריך להודות לטעמא דעגונות כמ"ש התוס' דאי לא תימא הכי ליתקן שיבטל בפני שלשה אם כן למה מעיקרא לא פירש ר"י עיקרא דמלתא דתיקון העולם היינו תקנת עגונות לבד כיון שלסוף דינא חששו לתקנת עגונות ומוכרח לתרץ דס"ל לר"י דמשום תקנת עגונות לחודא לא היה ראוי לתקן ולבטל דין התורה דמבוטל דאם רוצה לעגנה בידו עוד היום לשלוח שליח לשליח או לאשה והוא ישב במקומו. א"נ אם ירצה ילך הוא בעצמו וכיון שאינה תקנה החלטית הרי זה בידו עוד היום לעגנה ואם כן לא היה להם לתקן הכי. להכי פירש דעיקר התקנה היתה מפני שהיו מבטלי מן הדין בפני שנים כיון שאינו דין למבעי תלתא אלא גילוי מלתא בעלמא הוא והיה די בשנים וכיון שכן איכא חששת ממזרים וראוי שבשביל דבר זה ראוי לבטל מעשה הרע הזה והואיל דצריך לתקן דלא ליבטלו בפני שנים משום חששת ממזרים אגב זה עשו התקנה טובה ורחבה דאפילו בשלשה לא יבטל משום תקנת עגונות וזה פשוט וברור בעיני כל מעיין וכיוצא בזה איתא בגמ' שם בגיטין פ"ב מפני מה תקנו זמן בגט רי"א משום שמא יחפה על בת אחותו ור"ל אומר משום פירי. והכריחו שם בגמ' דר"י מודה דאליבי' דר"ש טעמא משום פירי ודבריו אינם אליבא דרבנן דס"ל דרבנן סברי דמשום פירי לא הוצרכו לתקן זמן וכו' עיין שם. הרי ר"י בעצמו הוא ניהו דסבר ה"נ דמשום תקנת עגונות לחוד אין סברא לתקן אלא משום מלתא רבתא דהיינו תקנת ממזרים ואגב שרצו לתקן זה חששו לחששא קלה דעגונות ודוק

נמצא דר"נ איהו ס"ל ככל דברי ר"י דאין סברא לתקן ולבטל דין התורה משום תקנת עגונות ומוכרח לפרש דתיקון העולם היינו תקנת ממזרים שהוא חששא גדולה וכיון דמפרשינן הכי דתקון העולם היינו תקנת ממזרים מוכרח לפרש דמה שהיו מבטלין בפני ב"ד היינו בפני שנים לחוד דאי הי' בפני שלשה אין חששת ממזרים דתלתא מפקי קלא וכמ"ש בגמ' דהא בהא תליא עי"ש וזה הכריחו לר"נ לפרש דב"ד הנזכר במשנה היינו שנים לבד מהכרח זה החזק והאמיץ זולת כדי שלא נקשה היכי קרי להו ב"ד מייתי הכרח ממתניתין דשביעית עתה הפוסקים ז"ל בראותם שדברי ר"נ הם מוכרחים בגט דהיינו שנים דוקא כדי שיפורש היטב מה שאמרו מפני תקון העולם וכדפרשו ר"י ור"נ דאזלי כחדא להכי פסקו הכי מכח דברי ר"י ור"נ דדי בשנים כיון שאינו דין. אך במתני' דשביעית שאין הכרח במשנה דלהוו שנים דאע"פ שאמרו פלוני ופלוני הדיינים י"ל דהם שלשה דוכי תנא כרוכלא ליחשוב וליזיל דדבר זה מורגל ליאמר בכל התלמוד א"כ ראו שאין הכרח בדברי