זבח השלמים צ

הצדיק יחוס על דל ואביון ועכ"ז ונפשות אביונים יושיע וחוזר ונותן ואומר אי אפשי בתקנת חכמים כלום עשו אלא לכבודי הרי אני כאלו התקבלתי וחוזר ונותן והיינו הט אזנך ושמע לדברי חכמים ותקנתם ועי"ז תלוה לעני באומרך ליצרך שאין הפסד בדבר שאם ימות תפריש בחזקת עניי ישראל ואה"כ לבך תשית לדעתי ולא לדעתם ואם מת לא תפסיד חלק העניים ותן להם חלקם כי אין מעצור לה' וזהו מתורת חסידות כי מילי דמשלי אית בהו. תורה וחסידות לפנים משורת הדין ודוק

קיט בהאי קרא דהט אזנך ושמע דברי חכמים וגו' הבקי בתלמוד כמוני כמוהו יכול לומר אלף פירושים בו שכוונת הפ' לומר שאע"פ שחכמים מתירין דבר דברה תורה והחכמים כנגד היצר אבל לבך תשית לדעתי ולא לדעת החכמים המתירין כמ"ש בגמרא במציעא אבידתו ואבדת אביו או רבו שלו קודמת שנאמר אפס כי לא יהי' בך אביון ועכ"ז א' שם בגמרא אר"י א"ר כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך עי"ש הרי שאע"פ שהתורה וח' התירו ואסמכוה אקרא עכ"ז יקולל חלקתו והיינו ולבך תשית לדעתי ובעז"ה הלא אמרתי שהוא פ' כולל כמה דינים כיוצא בזה וכן בדיני המציאה הכתובים אצלי בספר הראשון בפ' כי תצא מהרמב"ם והרא"ש ז"ל עי"ש אך אזכיר פה עוד אחד להיות חידוש וחביב אלי אולי בעהי"ת אחדש בו חדושי דינים או יחדשו בו אחרים אם יזכני הי"ת להדפיסו בחיי או בני אחרי ויהי' לי זכות המפתח והולך הוא. אמרו בגמ' בגיטין בפרק השולח גט לאשתו מן התורה אם רוצה לבטלו מבטל אך תיקן ר"ג שלא יעשו כן מפני תקון העולם כאשר נפרש זה לפנים בע"ה ואפליגו בגמ' אם אחר תקנת ר"ג בטלו מאי הוי ר"א מבוטל רשב"ג או' אינו מבוטל ואע"ג דמדאורייתא בטל ונמצא דשרינן א"א לעלמא לאו כלוה הוא דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושי מיני' כאלו לא נתקדשה זו למקדש הזה ואפי' קדשה בביאה שויוה לבעילתו בעילת זנות ע"ש והקשו בתוס' ר"ש דא"כ יחפה על בת אחותו וכשיבואו עדים שזינתה ישלח לה גט ויבטלהו שלא בפני השליח ומכח התקנה מוכרח שב"ד יפקיעו הקידושין ונמצאת פנויה מעיקרא כמ"ש ותירץ ר"י דכיון שמחפה כדין אין לחוש יע"ש. ועוד הקשה דא"כ יכולין ממזרין ליטהר ותירצו לזה ולקמייתא דיחפה על בת אחותו דאי ידעינן שלכך מתכוין לחפות או לטהר ממזרין לא מפקעינן קדושין דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות והם אמרו והם אמרו ובאופנים כאלו חזרנו על דין התורה שהגט הוא בטל והיא זונה ובניה ממזרים. אבל אם ברור לנו שלא נתכוון לכך לא חיישינן אם יכולין ליטהר ממזרים יע"ש שהם דברים נכונים בטעמם מתוקים מדבש ונופת צופים אמרם. וזה יאמר הט אזנך ושמע דברי חכמים שתקנו שאם בטלו אינו מבוטל אך אל תתחכם על זה לחפות על בת אחותך או לטהר ממזרים הזהר שלבך תשית לדעתי ולא לדעת החכמים כי לענינים כאלו חזר הדין לדעתי שהגט בטל ומבוטל ולא ליהני רמאי ברמאותי' שאתה רוצה לחפות על בת אחותך או לטהר ממזרים שכיון שאתה מכוין לכך בזה ל תקנו כי טהרת הממזרים על ידי זה כיון שמכוין לכך אינה טהרה ובאיסורייהו קיימי אע"פ שאם אירע הדבר מעצמו שלא כוון הבעל לכך הי' מיטהר אותו הולד מעצמו כי מן השמים שסייעוהו. וזה נראה לי שאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשריו מי שמעצמו חטאיו הם בכסוי ונשוי רוצה לומר שהבעל לא כוון לכך אלא שמעצמו קרה מקרה שאחר שזינתה אשתו והנה הרה לזנונים והוא לא ידע גירשה וביטל הגט שלא מידיעת השליח ומתקנת חכמים שאינו מבוטל היינו בהפקעת קדושי המגרש מעיקרא ונמצא שזו היתה פנויה ונמצא הולד כשר ואל דעות ה' ולו נתכנו עלילות שלא יזמין ודאי אופן זה אלא למי שידע שאותו העון נעשה בשכרות וכיוצא ותכף ומיד שב בתשובה מעולה אזי הוא ית' יגלגל שאע"פ שהוליד ממזר יתוקן עוותתו וזהו כסוי חטאה מעצמו אבל אם כוון לכך לחפות על בת אחותו עליו נאמר מכסה פשעיו לא יצליח דאין כיסויו עולה לו ואינו מהני לו כי חזר הדין לדין התורה ודוק

קכ בהא מלתא דכתיבנא לעיל מענין תקנת ר"ג דבתחלה אם שלח איש גט לאשתו היה עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו עד שבא ר"ג וכו' אפליגו בגמרא בפני כמה היה מבטלו ונ"מ לדידן נמי אליבא דר' דהלכתא כוותיה דאם בטלו אחר התקנה מבוטל. ר"נ אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני שלשה דב"ד קתני. ור"נ לבי תרי נמי קרי להו ב"ד מנא אמינא לה דתנן בשבועות מוסרני לכם הדיינים פלוני ופלוני. ורב ששת תנא כי רוכלי ליחשיב וליזיל וכו' עי"ש באורך. והנה הפוסקים ז"ל פסקו בגט כר"נ דאם ביטלו בפני שנים מבוטל ובשביעית פסקו כרב ששת דלפרוזבול צריך שלשה