זבח השלמים פט

יחסר לו זו אשה מדכתיב אעשה לו עזר כנגדו וזמש"ה ועני ואין עוזר לו לו עזר הוא יחוס עליו וישיא לו אשה. עוד אפשר שואין עוזר לו קאי לצדיק שימסור עצמו להציל לעני הזה אע"פ שאין עוזר לו לצדיק הנז' אלא הוא לבדו כמו שעשה אברהם שהוא לבדו עם נערו מסר עצמו למלחמת הד' מלכים להציל ללוט. אמר עוד יחוס על דל ואביון ליתן בהלואה על סמך שינכה מחלק המעשר עני שיפריש ואם ימות זה העני אינו רוצה בתקנת חכמים להיות מפריש בחזקת עניי ישראל ונמצאו העניים מפסידים אך זה הצדיק חס על עני ואביון ואינו מפסיד לשאר העניים אלא ונפשות אביונים אחרים יושיע ואינו רוצה בתקנת חכמים ולזה אמר בתחלה יחוס על דל ואביון בלשון יחיד ואח"כ אמר ונפשות אביונים רבים אלא מובן עם הנזכר דנפשות אביונים קאי על האביונים דעלמא ודוק

וכל זה שפרשנו יכונו יחדיו במ"ש שלמה בחכמתו משלי סי' כ"ב עושק דל להרבות לו נותן לעשיר אך למחסור הט אזניך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי ע"פ דרך הא' י"א שלפעמים רואה אדם בעני שיש לו מאתים זוז ואין מספיקין לו לצרכי פרנסתו ובני אדם אינם נותנים לו צדקה כיון שמן הדין מאחר שיש לו ר"ז לא יטול צדקה מה עושה הצדיק עושקו ונוטל ממנו זוז או שנים כדי שעי"ז יהיו יכולים לתת לו בפעם אחת אפילו אלף זוז והיינו עושק דל ולפעמים נותן לעשיר ר"ל נותן כדי שיהי' עשיר שיהיו בידו קצ"ט זוז ונותן לו זוז כדי שיהיו מאתים זוז והיינו נותן לעשיר כדי שיהי' עשיר ודבר זה אך למחסור הוא גורם שעי"ז לא יתנו לו אחרים ואם לא הי' נותן לו זה האיש הזוז הזה אולי הי' מוצא אדם שיהי' נותן לו אלף זוז בפ"א שכך הדין נותן ונמצא שנתינתו שנתן לו הזוז גרם לו אך למחסור לזה סיים וא' שהאדם ישמע לדברי חכמים והעיקר הוא שלבך תשית לדעתי ביראת ה' ובחסידות שלפעמים ע"י ידיעת דברי חכמים שיודע שמי שיש לו ר"ז ולא יקח מהצדקה עי"ז מרשיע ונותן לאחד שיש בידו קצ"ט זוז כדי שלא ירחמו עליו ולפעמים בידיעה זו גומל חסד שאם רואה דל שיש בידו ר"ז ואין מספיקין לו עושקו ומחסרו כדי שיפחתו לו ויוכל להתפרנס מהצדקה נמצא שהתכלית והעיקר הוא לידע דברי חכמים לטובה ולהשית לבך לדעתי וליראתי לא להתחכם להרע כי אם לעשות טובה. וזהו מאמרם במ"ש במשנה ד' מידות בנותני צדקה וא' מהם לא יתן ולא יתנו אחרים דקשה דא"כ אין זה נותן כלום והיכי קרי ליה וכלול לי' בכלל ד' נותני צדקה אלא מובן עם הנז' שלפעמים נותן זוז לא' שיש בידו קצ"ט כדי שלא יתן לו עוד לא הוא לא אחרים נמצא שהוא נותן בעין ומחשבה רעה כדי שלא יתן ולא יתנו לו אחרים וה"ז רשע מקרי בצדקה זו וחסר ודוק

ועם הדרך השני שפי' לעיל יפורשו הפסוקים הנז' באופן זה שאמרו בגמרא שיכול להלוות לעני ע"ס מ"ע שיפרוש מת העני מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ואע"פ שמפסידין העניים ניחא להו וכו' והקשו בגמרא היכי מפרש כיון שאינו נותנו עתה לעני שיחזירהו לו כיון שמת והיאך יצא ידי נתינה ותירצו במזכה להם ע"י אחר והוה לי' כמאן דמטא לידי' וחוזר ומחזירן להו ובפרט כיון שההלואה היתה ע"י ב"ד נותנין לב"ד וב"ד חוזרין ופורעין לו מה שהלוה ממנו העני מאז בהיותו בחיים עי"ש שכך צריך להיות אע"פ שבגמרא לא נשאו ונתנו אלא ברי דמתניתין כשהן בחיים ה"ה בסיפא שמפריש עליהם ומזכה לעניים שהם בחיים והמזכה חוזרם לו כיון שכבר נתן לעני כשהי' חי ודוק

וזמש"ה לפעמים האדם עושק דל והיינו הדל החי שמזכה לו ועושקו שאינו נותן לו כדי להרבות לו שתקנה זו נאה ומשובחת כדי להרבות לו כשיהי' בדוחק ימצא מי שילוה לו זהו כשמת העני התקינו תקנה זו שיעשוק הדל להרבות לו. אבל אם הוא בחיים והלוה לו וביני ביני העשיר כשיבא זה לזכות לזה ע"י אחר על סמך מה שנתן לו כשהיה עני זה לא מהני כי זה נקרא נותן לעשיר זהו ודאי אך למחסור שלא עשה כלום ואין זו נתינה וכי תימא שיחזור ויתפרע ממנו כיון שהעשיר גם זה אין בידו שכבר זכה בחלקו ועני הי' באותה שעה כמ"ש בגמ' וכי תימא למה תקנו חכמים תקנה זו למיתה ולא לעושר לזה אמר הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי שהם יפרשו לך טעמא דמילתא כי מיתה שכיחא משא"כ העושר ולהכי תיקנו תקנה למיתה דהיא מילתא דשכיחא ודבר זה שתרגיש דמיתה שכיחא יגרום לך שלבך תשית לדעתי וליראתי ביודעך שהמיתה היא שכיחא אולי תשוב בתשובה שלימה ותדע את ה' בכל לבבך. א"נ אמר שאע"פ שגליתי לך תקנת חכמים עכ"ז לבך תשית לדעתי וליראתי שלא להפסיד את העניים ומלבך ומעצמך אע"פ שמן הדין ומתקנת חכמים פטור אתה תחזור ותתן וכמ"ש למעלה במדות