זבח השלמים פח

עקב

קטו אחז"ל על פסוק ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' אל תקרי מה אל מאה ורבו הפירושים ואני הדל באלפי ישראל לדעתי זכיתי עם מה שתמצא בספר הזוהר פ' תצוה דף ק"פ ע"ב וז"ל האי ה איהי דיוקנא דילה בתרי נונין רזא דמאה ואינון חמש סמיכין דנפקי מגו בוצינא ואינון חמש אוחרנין דנפקי מינה ועל דא דיוקנאה בעינא דא ה תרין נונין וכו' עי"ש ולפ"ז כוונת הכתוב מה ה' שואל מעמך מאי דנפיק מה"א ומדיוקנא דילה והיינו תרי נונין והם מאה ה' שואל מעמך ולכך דוד כיון שהוא רזא דה"א בתראה דנפיק מינה תרין נונין תיקן מאה ברכות לישראל לאשלמא הה"א בדיוקנאה ודוק

קטז ובו תדבק ובשמו תשבע היה ליה למימר תשבע אלא אמרו רז"ל ובו תדבק עם הת"ח ולת"ח משביעין ליה בתפילין וא"צ ס"ת כמ"ש בש"ע ח"מ סי' פ"ז סעיף ט"ו עי"ש והיינו ובשמו כמ"ש כי שם ה' נקרא עליך אלו תפילין שנקראו שם השם והיינו ע"פ הדין הנזכר והיינו מכל מוראת הת"ח הרמוז באת ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח כשבו תדבק לישא וליתן עמו להחיותו אם יארע שום עסק ביניכם ובשמו דוקא תשבע לאחרים דהיינו לת"ח הנזכר שעליו הזהרתיך ובו תדבק והיינו תשבע בציר"י פועל יוצא ופעל מאחרי' שנשבעין לך גם עי' סי' פ"ג ס"ו: ראה הלכות צדקה

קיז ואני בתוך הגולה חדשתי במש"ה והעבט תעבטנו די מחסורו אשר יחסר לו מאי אשר יחסר לו ותו דהיל"ל אשר חסר לו מאי יחסר. וזה ימים פי' ואפשר שהוא מכת המפרשין עם מ"ש בגמ' איזהו רשע ערום לנותן צדקה לעני א' שהי' בידו קצ"ט זוז ונתן לו א' להשלים לו שיעור המאתים זוז כדי שלא יתנו לו עוד צדקה ולזה הזהיר הפסוק פתוח תפתח את ידך לו פתוח באופן שלעולם תוכל לפתוח ולתת לו ולא יהי' פתיחה א' באופן שלא יתנו לו ותן לו באופן שיחסר לו מהשיעור כדי שלעולם ירחמו עליו והיינו נמי ולא ירע לבבך בתתך לו ודוק. אך עתה נלע"ד עמ"ש בגמ' דגיטין תניא ראב"י אומר המלוה מעות את הכהן ואת הלוי בב"ד ומתו מפריש עליהן בחזקת אותו השבט שראוי ליורשם ואת העני בב"ד ומת מפריש עליו בחזקת עניי ישראל הכא ליכא למימר יורשים שמא יורשים עשירים הם אבל בחזקת שאר עניים יפריש ויעכבם דהואיל ותקנת עניים הוא ניחא להו לכל ישראל שתהא דת זו נוהגת בישראל כדי שימצאו מלוים להם כשיצטרכו הילכך אי גבי משאר עניים לאו גוזל את העניים הוא העשיר העני אין מפריש עליו וזכה הלה במה שבידו ורבנן מ"ש למיתה דעביד תקנתא ומ"ש לעשירות דלא עביד תקנתא מיתה שכיחא עשירות לא שכיחא א"ר פפא היינו דאמרי אינשי חברך מית אשר איתעשר אל תאשר ע"כ. וזמש"ה והעבט תעביטנו לעני הזה תלוה לו לסמך למחר ממעשרותיך תנכה מה שהלוית לו מחלק מעשר עני ולזה סמך דין זה לדינים הנ"ל ממעשר עני ולא תחוש ח"ו שמא ימות העני לזה אומר העבט תעביטנו שיהי' אתה הלוה והוא המלוה וא"נ ימות הרי חכמים תקנו דמפריש עליו בחזקת עניי ישראל ואין לך הפסד וכ"ת דילמא יעשיר וקי"ל דהעשיר העני אין מפריש עליו וזכה הלה במה שבידו לזה א' תלוה לו די מחסורו ולא תחוש שמא יעשיר ונמצא שילכו מעותיך לזה אמר אשר יחסר לו תדע כי העושר לא שכיח אשר יחסר לו האמן שיחסר לו ולא יעשיר וזהו לשון אשר לומר ודאי שיחסר ע"ד אשר שאמרו בגמ' מות חבריך אשר גם על העניות שהוא כמיתה אשר ר"ל האמן שיחסר לו ועם זה תנכה לו הלואה זו ממעשר עני שיהי' לך ולזה אמר בפרשה זו כי לא יחדל אביון מקרב הארץ לומר לך שתוכל להלוות לזה אם שאין לחוש שיעשיר כי הגלגל חוזר אם מפני שהעניים לעולם אינם חדלים ואם ימות מפריש עליו בחזקת עניי ישראל ודוק. ואם הלואה זו אינה לשם מעשר צוה הפסוק שילוה לעני אע"פ שתדע שהלואה זו לא תבוא לידי פרעון והיינו מ"ש העבט תעביטנו די מאי"ל הגם שידעת והאמנת בבירור אשר יחסר לו לעתיד ולא יהי' לו ממה לפרוע מלוה ה' חונן דל ה' יפרע לך והזהירו בזה לומר שמעת ההלואה יהיו בעיניך למתנה כדי שלא יהיה קשה בעיניך אח"כ כמ"ש ההלואה תחלתה אהבה וסופה איבה

קיח ועד"ז פי' מש"ה כי יציל אביון משוע ועני ואין עוזר לו יחוס על דל ואביון וא"י. אמר כי יציל קאי אצדיק הנז"ל יפרח בימיו צדיק וכו' האביון שצעק והוא תאב לכל ואם הוא עני שאינו כ"כ אביון אך חסר לו אשה כמשחז"ל אשר