זבח השלמים פז

לא תוסף והא ברכות דלא אגידי ואסור שאני התם דזמניה הוא כיון דאלו מתרמי צבורא אחרינא הדר בריך להו זמניה הוא יע"ש כי אני הבאתי הדברים בקצור שכוונתם לומר שבעת שמסיים ברכת כהנים חייל עליה חובת פעם ב' אם ירצה לילך לבי כנישתא אחרינא וכיון שכן זמניה הוא משא"כ גבי לולב דכיון דנפיק בפעם אחד מחובתיה לא שייך בי' תו חיוב עליה אפי' שהוא בזמניה וזה מבואר ודברי הגאון הרא"ם ז"ל בפ' ואתחנן שגבו ממני דס"ל דגבי לולב נמי הואיל והוא זמניה אית ביה בל תוסיף ועמו הסליחה דדוקא בברכה כיון דאלו מתרמי כנישתא חוזר ומברך הברכת כהנים בברכה אשר קב"ו כאלו עדיין לא קיימה זהו בזמניה ולהכי אפי' שסיים שייך ביה לומר בל תוסיף אע"ג דלא אגידי אבל בלולב כיון דקי"ל דא"צ אגד האי לחודי' קאי ולית בי' בל תוסיף לפי סברת הגמ'. אך תנא דספרי ס"ל דבין בלולב ובין בציצית אית ביה בל תוסיף ולא ס"ל סברת גמרתינו דהאי לחודי' קאי. והיינו יכולין לפרש כוונת הרב ז"ל לומר מה שפרשנו אך הוא דוחק דאיהו ס"ל כ"ע מודו בזה כיון שהוא זמניה ולדעתי סברת הגמ' אינה כך אלא דוקא בברכת כהנים וצ"ע

ונראה דהפ' הב' מלמדנו להועיל מ"ש בגמרא מ"ט בברכת כהנים אית בה בל תוסיף ונימא האי ברכה לחודה קאי והאי לחודה קאי להכי קאמר את כל הדבר שהוא ברכת כהנים שהי' בדבור אני מצוה אתכם שתשמרו כהונה ותכף לעשות שתוכלו לעשות אותה כמה פעמים ביום א"כ להכי אני מצוה אותך שלא תוסיף עליו דכיון דאתה רשאי דאי מתרמי לך כנשתא אחריתי תחזור ותעשה להכי איכא בל תוסיף כי ההוא שעתא שאתה אומר יוסף עליכם ככם היית יכול לחזור ולברך הברכת כהנים אלו הוה מתרמי כנישתא אחריתי להכי איכא בל תוסיף ולהכי רש"י ז"ל הביא בהאי קרא מלתא דברכת כהנים כי בהאי קרא מפרש מאי טעמא אית בה בל תוסיף באומרו את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם תשמרו לעשות דהיינו שאתה מצוה שתחזור ותעשה אם אתה חפץ במצות ודוק

א"נ נאמר בהאי פלוגתא דאיכא במתניתין במתן ד' שנתערבה במתנה אחת שר"א אימר ינתנו במתנה שני' משום בל תגרע. ור"י אומר ינתנו במתנה אחת דעבר על בל תוסיף. והקשו בתוספות דערובין דף ק' דכיון דקי"ל דליתי עשה ולידחי ל"ת דבל תוסיף ותירצו דהכי נמי עצי פשיעה הוא והיה יכול להתקיים בלא דחיית הלאו יע"ש. ואת זה נ"ל שכוון הפ' הב' ראה גם ראה שאת כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם תשמרו לעשות ותזדרזו בו לעשות לו משמרת קודם שיבא המעשה כמו לשמור הדם שלא יתערב והיינו תשמרו לעשות. ולזה אני אומר לך כשיבא מעשה לידך שלא נשמרת ונתערבו מתן ד' במתן אחד לא תוסיף להזות ד' כיון שאני הזהרתיך שמעיקרא תשמרו לעשות ולא תאמר אתי עשה ודחי ל"ת אלא כשלא בא הדבר ע"י פשיעה ועם תירוץ זה דתוספות היינו יכולין לתרץ ההיא דאמר גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה יע"ש. והקשו מאי רבותיה בכל התורה כולה אתי עשה ודחי לא תעשה ועם מה שכתבו התוספות ניחא דכיון שבא ע"י פשיעה שחטא לא אמרינן ביה אתי עשה ודחי ל"ת ועכ"ז להיות כח התשובה מעולה אמרינן דדחי ל"ת

אך אעיקרא דמילתא דהתוספות ז"ל קשיא טובא בסוגית כתובות באונס ממזרת או נתינה שאינו מקיימה הקשו בגמרא דליתי עשה דלו תהיה לאשה ולדחי לאו דממזרת או נתינה ומאי קושיא כיון דאתי מכח פשיעתו וחטאו לא אמרינן בי' אתי עשה ודחי ל"ת וצל"ע

ויש מי שתירץ בדוחק דשאני גבי אונס דא"א לקיים אשה זו אם לא מחמת העשה אבל התם הדמים היו יכולין לינתן זו בפני עצמו וזו בפני עצמו אבל באשה זו הממזרת והנתינה א"א שיקחנה אם לא יבא עליה באונס ואז חייל עליה ולו תהיה לאשה ודוק לדוחק

ולעיקר קושית התוס' נ"ל שאינה קושיא דלעולם לא אמרינן אתי עשה ודחי ל"ת אלא בדבר עצמו שחוטא מקיים עשה שבו כגון מילה בצרעת או סדין בציצית או אשת אח אך הכא העשה הוא בדם השלמים שניתנו מתן ד' ואני חושש שעובר בל תוסיף לגבי דם העולה שאינו אלא מתן אחת נמצא שהם שני גופין מוחלקין והעשה הוא בא' והל"ת דבל תוסיף הוא בדם אחר ולכן לא אמרינן בי' אתי עשה ודחי לא תעשה ודיו לבא מן הדין להיות כנדון דמילה בצרעת וסדין בציצית אבל הכא הם גופין מוחלקין ודוק. ועם זה מתורץ הפ' את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו ביחוד תשמרו לעשות ובזה אני אומר לא תוסף אך כשנתערבו נמצא שלקיים אחת אתה עובר על אחת: