זבח השלמים פו

למה לא אמר אלהים ברא בראשית ותירץ דכשם שמצינו בקרבן שהקפיד ה' שיאמר ברישא קרבן והדר לה' כן נמי בתורה רצה שיכתוב ברישא ב"ב והדר אלהים או מפני שאולי הקולמוס ישבר או ישפך דיו מהקולמוס לכן רצה ה' שיכתוב ברישא ב"ב כדי שיבחן הקולמוס והדיו והדר אלהים כדי שלא יכתוב לבטלה ואמר שכפי טעם זה יענשו המחרפים ואומרים שבראשית שם אלוה ושתי רשויו' בראו העולם שהרי הם רואים שהתם בענין הקרבן שהיא דבר עובר הקפיד ה' שלא יאמר לה' קרבן א"כ כ"ש בתורה הנצחיית וכמה ס"ת יכתבו שיש לחוש למאי דאמרן וא"כ יסתם פיהם של המחרפים וק"ו שימחו מ"ה לפי שאינם דנין ק"ו זה וישיתו לב ולא יכפרו לו' דאיכא שתי רשויו' וכ"ז דוחק לע"ד (ולע"ד קשה בזה דא"כ היה די שהיל"ל בראשית אלהים ברא ודי בתיבה א' כמו בעולה לה')

ולכן נלע"ד כוונת הרשב"י היתה ללמדינו מאי דאתמר בע"ז כל באיה לא ישובון שכל מי שעבד ע"ז אפי' שישוב עכ"ז לא ישיגו א"ח שלא יחיה ופירש"י פ"א שהוא גזרת המלך עי"ש ולהדין מילייא קא אתי האי תנא קדישא להודיענו זה מק"ו ומדיני הדת שהנה בענין הקרבן שצוה ה' שיאמר קרבן לה' ולא יאמר לה' ברישא אולי ימלך מההקדש ונמצא שם שמים נזכר לבטלה והנה אם אדם אמר לה' קרבן ועבר הציווי אעפ"י שלא נמלך מההקדש והוקרב אותו הקרבן עכ"ז האיסור במקומו עומד אפי' שאותו הקרבן הוקדש סוף סוף כבר עבר ציווי האל והרי עונשו קרוב כאילו לא נקרב והיה לבטלה לפי שלא נתן ה' דבריו לשעורין אעפ"י שאינו ממש כאילו נזכר לבטלה שסוף סוף כבר הוקדש אבל מ"מ איסורא עבד שעבר על פי מלך וא"כ ק"ו למחרפים ולעע"ז שאעפ"י שיוקדשו דהיינו שיעשו תשובה הנה האיסור שהוזכר ש"ש לבטלה ועע"ז סתמי' כופר בה' מאחר שמזכירו לבטלה ולחירוף ח"ו ולא כ"ש שיהא להם קרוב להעונש שהיה להם להיות אם לא ישובו הן אמת שאם לא היו שבים היו נענשים לעה"ב אבל עתה לפחות ימחו מן העולם ולא ישיגו א"ח והיינו מאי דקאמ' קרא בלא תשא כי לא ינקה שהגם שבשאר עונות כתיב ונקה לשבים הנה בא בענין ש"ש לבטל' וע"ז שהוא לתא דידיה לא ינקה אפי' בתשובה לא יחיה והיינו מק"ו מהקרבן שאעפ"י שס"ס לא היה לבטלה שהרי אותו קרבן הוקרב ואפ"ה איסורא עבד עונשו הוא קרוב כאילו לא נקרב הנה מזה נדון בק"ו למזכיר ש"ש לבטלה שהם מחרפים וכו' שהוא יותר מלהזכירו לבטלה שאע"פי שישוב לה' ויהיה קדש מ"מ סוף דבר הוזכר לבטלה ובודאי עונשו קרוב כאלו היה לבטלה לגמרי שלא היה שב והיינו דימחון מעה"ז רחמנא לישזבן ודוק: ואתחנן

קיד לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמור את מצות ה' אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם. ופ' זה נשנה בפ' ראה דכתיב את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. וי"ל הכפל במלות שונות ונבין אומרו בפ' הב' תשמרו לעשות שהיל"ל תשמרו ותעשו מלבד שהוא כפול. ונבין לשון רש"י ז"ל שבפרשת ואתחנן לא הזכיר זולת ה' פרשיות דתפלין ה' מינים בלולב ה' ציציות ובפ' ראה הוסיף ד' ברכות לברכת כהנים ויש לדעת השינוי. ובעל ג"א פירש דברכת כהנים מפיק לה מכת כפל הפ' ואם לא היה הכפל היינו אומרים דאין בברכו' לאו דלא תוסי' ולהכי אייתי לי' רש"י ז"ל בפ' הב'

אך צ"ע דבספרי מפיק לה מתיבת הדבר דאפי' בדבר שהם דברים בלא מעשה שייך בה בל תוסיף ותיבת הדבר איתי' בפ' ראשון גם כן וכבר הרגיש הוא ז"ל בזה ונדחק טובא ע"ש. גם בספרי הביאו דרשה זו בפ' שניה ולא הביאו בפ' ואתחנן שהיא ראשונה. אך מה שפי' הרב הנזכר בדבריו של רש"י ז"ל והחכמים להביא דמיון לדבריהם שלשה דברים להכי בפ' ואתחנן הביא כגון תפלין ולולב וציצית. ובפרשת ראה כיון שרוצה לחדש ברכת כהנים הביא שנים מהם דהיינו תפילין ולולב והביא ברכת כהנים במקום השלישית דדי בשלשה לדמיון וראיה וזה נכון ופשוט

אך ענין השנוי שבפ' ואתחנן לא הביא הך דברכת כהנים ובפ' ראה הביאה צריך לדעת ומה גם שדברי רש"י מיותרים כי כבר פי' פסוקים כאלו בפ' ואתחנן ועדיין לחלוחית הדיו קיימת והיה די שיאמר פירשתים בואתחנן בדברו

והלע"ד דהנה בגמרתינו ס"ל דלמ"ד דלולב א"צ אגד לית בי' בל תוסיף כי האי לחודי' קאי והאי לחודי' קאי, והקשו מסיפא דברייתא דקתני אם סיים ברכותיו לא יאמר הואיל ופתחתי לברך אוסיף ברכה אחת משלי כגון יוסף ה' עליכם ת"ל