זבח השלמים פב

חומד והם סרסורי עבירה לכן ראוי לדיין למונעם שלא יעשו ככה עי"ש ואל זה הדעת נוטה מדקא משבח להו קרא להיותם שוכנים לשבטיו זה שלא כנגד זה וא' ראוים שתשרה עליהם שכינה משמע שהוא דבר חשוב וקדוש ואי בקפידא דידהו תליא מלתא מאי שבחייהו יותר שבח היה אלו היו הם מתרצים ולא מקפידי' זע"ז והי' אהבה ואחוה ביניהם כל הקהל חברים. אלא ודאי להא מלתא הקפדה יפה להיותם צנועים וגדורי' מהערו' ומפני זה ראוי שתשרה שכינ' עליהם עי"ש ואל כל זה כוונו הפ' שהנה הוא שיבח האהלי' מה טובו א"י שהם כדין זה שכ"ז ודאי שטובים ונאים הם אבל ציבור עצמו להיותו רשע שאין טובתם שלימה ואמר כנחלים שהדבר הזה שאין פתחיהן וחלונותם מכוונין זה כ"ז הוא להיותם כנחלים שיש מריבה ביניהם ואינם מתאחים להכי הם באופן זה לפי שאינם רוצים לראות זא"ז לזה אמר הקב"ה נטיו שהם בשלום כנהר שלום באהבה ואחוה ועכ"ז אין פתחיהן וחלונותם זכ"ז להיותם גדורים מן הערוה שפרצה קורא לגנב ויראים כי מהראיה יבואו להרהור ולסרסור עבירה להכי אין פתחיהן וחלו' זכ"ז ונמצא הדין שכתבנו משם הרב הנז"ל חקוק בתורה שאין הדבר תלוי בקפידא וברצון הבעלי בתים אלא דינא הכי הוה דלא יפתח אדם פתח כ"פ וחלון כ"ח אפי' שאין חבירו מקפיד עליו ודוק וכן ראוי להורות לע"ד: פנחס

קט בענין המשפחות שבפרשת פנחס הביא רש"י ז"ל משם ר"מ הדרשן ז"ל שהם חמשים ושבעה משפחות וח' מבני לוי הם ס"ה והיינו כי אתם המע"ט ה"א מעט מכל העמים שהם שבעים אומות עי"ש והקשה הרמב"ן ז"ל וז"ל איננו אמת בעבור שמנה לבני לוי ח' ואינם אלא חמש כי השלש לאבותם כאשר אמרנו עכ"ל ובספרי הראשון הרחבתי הקושיא שאם כוונת התורה באומרו ה"א מעט למנות המשפחות שישלם עתה לא ימנה בבני לוי אלא חמשה משפחות שהג' חסרו כמ"ש רש"י לעיל מזה ואם כוונת התורה למנות המשפחות כמו שהיו מקודם שהיו בני לוי ח' משפחות א"כ גם בבני ישראל ימנה המשפחות שהיו מאז כשהיו בני לוי ח' ויהיו יותר מע' ופשו להו ונמצא שאין שורש לרמז זה דה"א מעט ושם יישבתי לע"ד עי"ש

ועוד לאלוה מילין אך אליבא דהרמב"ן ז"ל קשה שאמר שאינם אלא חמש וכי משפחת עמרם שכחה ואדרבה הוא עצמו ז"ל למדנו דעת והשכל שראוי למנות משפחת עמרם לשני משפחות שקצתן היו לוים משה ובניו. ואהרן ובניו נבדלו והם כשתי משפחות ממש וא"כ או הם ששה או הם שבעה אם נחשוב אותה לשתים כאמור אך עוד היום קשה דהוי להו ז' משפחות ועדיין חסר לרמז ה"א מעט חסר אחת. ולא מצינו בנים אחרים לעמרם עד שנ' שנחשבו למשפחה אחרת. והנכון לפי דרך זה שכיון שבני משה היו שנים לבד ורבו למעלה מששים רבוא ככל ישראל והיו לגוי גדול א"כ ראוי לחשבו לשנים כמ"ש גבי הע' נפש שחושים בן דן להיות שהיה אחד ונתרבו בניו של זה כחושים שהיו חמשים אלף להכי נחשבו לשנים למנין הע' עי"ש במדרש עם פי' הבעל י"ת א"כ ה"נ כדי לעלותם לסך ס"ה שהוא רומז לשם אדנות ונרמז בזה הפ' ה"א מעט מכל העמים א"כ הרי ס"ה ז"ן מישראל וח' מבני לוי ומשפחת העמרמי שכן קראה משפחה בפרשת במדבר ונחלקה לשנים ובני משה רבו למעלה א"כ היא אחת שהם שלש משפחת משה לשנים ומשפחת הכהנים א' הרי ס"ה ודוק

וא"א לומר שלפי מה שפי' הרמב"ן ז"ל לעיל וז"ל ואני תמי' למה ימנה הכתוב בלוי משפחות לשלשת האבות ויחזור וימנה לבנים שהרי לא היו למררי בנים אחרים אלא מחלי ומושי ומהו משפחת המכירי ואין זולתם אבל היה זה לכבוד כי בני לוי שלשתן היו גדולים בישראל וזכרם לא יסוף והי' לברכה והיו כל תולדות גרשון נקראים משפחת הגרשוני לכבודו ואחרי כן שמו להם בתי אבות ונחלקים למשפחות כשאר השבטים ונקראים בפרט משפחת המחלי והמושי וכן בקהת יקראו כל זרעו בכלל משפחות הקהתי וחוזרים ונחלקים עוד למשפחות בבנים משפחת החברוני משפחת הקרחי וגו' וכן תראה בענין הא' בפקודים שאמר ויהיו אלה בני לוי בשמותם גרשון וקהת ומררי והי' זה למעלתם כי בשאר השבטים לא הזכיר כן עכל"ה ז"ל ודבריו נאים ויאין. ואם נאמר לפ"ז שכיון שלמעלתם נזכרו ג' האבות גרשון וקהת ומררי לג' משפחות א"כ נכללים בחשבון ויהיו ח' משפחות ואתי שפיר מ"ש ה"א מעט מכל העמים זה לא יספיק שכשם שהתם הם ע' אומות כך צריך שיהיו ישראל ממש ס"ה משפחות ולא מפני שלהיותם חשובים האבות נזכרו בשם ג' משפחות לכבוד ולתפארת ועולים בחשבון שאע"פ שהם אינם אלא ס"ב