זבח השלמים פא

ישראל שנבעלה לגוי וגוי הבא על בת ישראל עם הסברות שבאו בגמרא ויישב באופן זה וכסדר הזה דרוש וקבל שכר אך לא בהרכבות מסובבות והקדמות רחוקות כי נבול תבול גם אתה גם העם השומעים לקולך וסוף כל סוף מי יודע אם תקבל שכר עליהם ש ושלא תהיה נכשל בהוראת פנים בתורה שלא כהלכה ח"ו שמעוני בני ותחי נפשכם באורך ימים בימינה של תורה נס"ו

קו מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל תמות וכו' אפשר ששמעתי א"נ רובו משלי היה אחז"ל גבי ויסעו מסכות כשש מאות אלף רגלי שבאומרו כשש מאות נראה שלפחות היו חסרון אחד ומי השלים עמהם את החשבון אחד שכשם שיעקב אחז"ל בפירוש שיעקב השלים החשבון הע' נפש כך ביציאתן העמיד ה' את יעקב וראה בניו יוצאין כיון שהוא היה בירידה כך היה בעלי' והוא השלים חשבון הת"ר א"ר והיינו לע"ד ואנכי אעלך בחשבון עתה לענין העם גם עלה תעלה עמהם לחשבון הת"ר ודוק. גם אחז"ל סברא אחרת שיוכבד שהיתה עדיין בבטן השלימה או איזו עובר אחר וזהו מ"ש בלעם ראה זכותן כמה רב שאפי' בהיותם עפר אחר המיתה נחשבים ונמנים כאלו הם חיים וזה היה ביעקב ושאר יעקב כמוהו וזהו מי מנה עפר יעקב שבהיותו עפר ימנה. ולא די זה דהוה אלא אפילו מאי דלא הוה דהיינו רובע ישראל רביעותיהן של ישראל שעדיין במעי אמן זרע יעבדנו יסופר אפילו בהיות עדיין זרע ראוי לעבוד ונכנס במספר והיינו יסופר לשם ה' והיינו ומספר בכלל מספר נכנס רובע ישראל אפי' דלא הוה ולכן אמר תמות נפשי מ"י כנז' שאפי' במיתתן קרואים חיים. ובעפר יעקב שהיה למנין רב הת"ר א"ר אמר מנה מלשון מנין ולגבי רובע ישראל שהיה חשבון זעיר לע' נפש אמר ומספר ששם מספר הוא על חשבון זעיר ודוק

קז חז"ל דרשו ע"פ ההוא אמר ולא יעשה אומר להביא עליהם רעות אם עשו תשובה מבטלן והביאו ענין העגל וענין יכניה שאמר ה' לא יצלח ואח"כ הצליח עי"ש. ויש להבין לפי זה מהו הכפל ודבר ולא יקימנה ובפשט הפ' היינו אומרים שבענין הטובה לעולם עושה אפי' על תנאי והיינו ההוא אמר אמירה של טובה ולא יעשה אבל ודבר דבור של קושי זה הוא דוקא ולא יקימנה. (וכן פי' מוהרמ"א ז"ל) אבל לפי דברי חז"ל שברישיה דקרא דההוא אמר מפרשי דהיינו על רעה א"כ הוא כפל ולע"ד שכוון אל ב' חלוקות שהביא ענין העגל וענין יכניה והכוונה שיש גזר דין שיש עמו שבועה ויש שאין בו שבועה ועל כולן חוזר לטובה ואם הפ' היה אומר חלוקה ראשונה הייתי אומר תפסת מועט תפסת שהוא בגזר דין שאין בו שבועה דוקא אבל כשיש בו שבועה לא וזהו ישוב המקראות לא איש אל. אבל עכ"ז אע"פ שאינו איש ויכזב עושה דבריו ח"ו בכזב כמו בענין העגל שאמר ה' ואכלם וכזב ח"ו ונמלטו. ג"כ ובן אדם עושה מעשה אדם ויתנחם זהו בגזר דין שיש עמו שבועה אינו אומר ויכזב שהשבועה חמורה ואין בידו לכזב אלא ויתנחם עושה התרה ע"י אומרו ניחמתי וע"י חרטה או פתח כמ"ש בגמרא במעשה דרבה בר חנה עי"ש. והיינו מ"ש ההוא אמר שאומר דברים בלי שבועה ולא יעשה כבעגל והגם שאותו דבר האמור פעם אחת ידבר חוזר ואומרה וה"ז כשבועה כיון שדבר אחד אומרו ב"פ האומר הן הן ה"ז שבועה אפ"ה ולא יקימנה והיינו לישני' דיקימנה והיינו כמעשה דיכניה שהי' בו שבועה תי ה' ועכ"ז חזר עי"ש וכן פירש מוהר"ש פיקאצו

א"נ דבענין העגל היינו שב ואל תעשה שהניחם חיים והיינו ויכזב אבל ענין יכניה היינו מבטל דבריו בקום עשה שנתן לו זרע והיינו ויתנחם ממה שאמר בתחלה והיינו ההוא אמר ולא יעשה היינו בשב ואל תעשה בעגל אבל גם ודבר במעשה דיכניה שיהי' כמו שהוא ולא יהי' זרע ולא יקימנה וביטל דבריו ואלו הי' אומר חלוקה אחת בפ' הייתי אומר תפסת מועט וכו'

קח אחז"ל כשראה בלעם שאין פתחיהם של ישראל מכוונות זו כנגד זו אמר מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך וגו' שהם עשיות כדת של תורה ומזה למדו במשנה לא יפתח אדם פתח כנגד פתח וחלון כ"ח עי"ש בגמרא. והנה סיימתי בזה סמיכות נחלים לאהלים שאמר כנחלים נטיו ואחז"ל בילקוט שבלעם אמר כנחלים שיש מריבה שזה רוצה למלאות עד שלא תכלה המי' והקב"ה אמר נטיו שהם כנהר שאינו פוסק והוא שלום כמש"ה הנני נוטה אליה כנהר שלום עי"ש באורך. ונלע"ד לקשר דבריהם שכוונו למה שנושא ונותן הרב בעל מאירת עינים בהאי דינא דלא יפתח אדם פתת כנגד פתח וחלון כ"ח אם הוא דוקא כשחבירו מקפיד אז דוקא לא יפתח וכו' אבל אם נתרצו שניהם הרשות בידם או נימא דאיסורא איכא וראוי למונעם ע"פ הדין כי היזק ראיה מביא הרהור רע ועין רואה והלב