זבח השלמים פ

למלאך להכשילו כיון שהוא רוצה לשוב ולידע אם הדבר רע בעיניו ולשוב והלא קי"ל שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין והוא רוצה לשוב אם רע בעיניו ודאי מוכרחים אנו לומר מתשובתו של מלאך שידע כוונתו הראה שמ"ש אם רע בעיניך היינו דרך קנטור כדפירשנו ולהכי ענהו ע"פ דברו ורצונו שהי' חפץ לילך אף שידע שהוא רע וכיון שכן בדרך שאדם רוצה וחפץ בה מוליכין אותו. וחז"ל הביאו דרשתם לעיל שהוא הפר' הראשון ולא חשו לזה אבל רש"י שהוא מפרש חשש בל יקשו בדבריו הנז' והביא דרשה הנז' לעיל בפ' זה לתרץ כנז'

ומעין קושיא זו איתא נמי בפרשה זו על רש"י ז"ל ויותר חזקה שהביא בפ' וישם דבר בפיו הנאמר בפעם שניה שהקשה לו מאי וישם ה' דבר בפיו שהוא מיותר שכבר נאמר שוב אל בלק וכה תדבר אלא שלא היה רוצה לשוב אל בלק ונתן לו חכה כדי שישוב אל בלק עי"ש. והקושי מבואר שלמה לא הקשה לו כן בוישם ה' דבר בפי בלעם הנאמר בפעם הראשונה ובפרט דהתירוץ שאומר לא שייך בפעם הא' כי בשלמא בשני' שכבר ראה שה' בירך את ישראל כשבא פעם ב' לא רצה לילך אל בלק אבל בפעם הא' שעדיין לא ידע מה ישים ה' בפיו לא שייך למימר שלא היה רוצה לשוב אל בלק ולכך הוצרך לשום לו חכה וא"כ כיון שכן מה יתרץ לעיל בוישם ה' דבר קמא. שוב ראיתי ומצאתי שדברי רש"י, ז"ל אינם מאצלו שכך חז"ל פירשו בוישם ה' בתרא פירשו מ"ש רש"י ז"ל שהי' כדי שישוב אל בלק ובפעם הראשונה אמרו וישם חד אמר מלאך או חכה ולא פירשו למה ולמה וא"כ הדבר צריך ביאור

ולע"ד דהנה בפעם האחד דמצינו שהוליך בלק את בלעם לבמות בעל מקום שחטאו ישראל ולהזכיר עון העגל וכיוצא ושם כתוב לאמר ויאמר בלעם אל האלהים את שבעת המזבחות ערכתי שהכוונה כדחז"ל למה לך אהבה עם בני אברהם אם מפני המזבח הנה אני ערכתי כנגד כלם והי' רוצה לסיים דבריו ולומר והם פשעו בך שראה שחטאו כנגדך אחר כל הניסים שעשית עמהם ובמ' אמרו חז"ל בפ' במה אקדם ה' שהי' רוצה לומר בלעם יע"ש. ולכן כיון שכבר ראינו שבלעם התחיל לדבר ולומר את ו' המזבחות שרוצה להפר זכות אבות ובפרט שהיה במקום מזכרת עון של ישראל כנז' שהיה בבמות בעל לכך עתה וישם ה' דבר לסתום פיו שלא לומר מה שהי' רוצה ולכן לא הוצרך לפ' רש"י ז"ל כלום אבל בפעם הב' שהוליכו לראש הפסגה שאינו מקום שחטאו ישראל אלא הוליכו לשם שהוא מקום סימן רע בר מינן. לשונאי ישראל שמת שם רבן של ישראל משה רעיא מהימנא ע"ה ולא מצינו שהתחיל לדבר בלעם כדי שיסוב אליו וישם ה' דבר שמעיקרא עדיין לא דיבר כלל אינו כפעם הראשון שמצינו שהתחיל לדבר את שבעת המזבחות להכי הוצרך לשים דבר חכה בפיו שלא יסיים דבריו שהיה רוצה לומר רע על ישראל ומתחילתו של דבור אנו לומדים סופו שמ"ש את ז' המזבחות כוונתו להפר ברית ואהבת אבות ולהזכיר עון ישראל שכן הי' בבמות בעל אבל כאן שעדיין לא דיבר כלום ומה גם שראינו שאפילו אין כוונתו לדבר שלא הי' במקום שחטאו להזכיר להם שום חטא להכי הקשה לו ותירץ שהי' כדי לשוב אל בלק ולכן א"ל בפעם הזאת קום בלק ושמע לפי שבפעם הזאת אעפ"י שא"ל שוב אל בלק שאין הכוונה שהשליחות ביחוד לו אלא א"ל שישוב שם ושם ישרה שכינתו או אחד מהכוונות שנפרש אבל בפעם הזאת שלא הייתי רוצה לבא אצלך ועל כרחי השיבני אליך נמצא שליחות אליך ולכן צריך שתקום ותשמע דברי אל

קד שם גבי מה אקוב לק"א הביא רש"י שני דמיונות טובים ולא הספיק עד שהביא ענין אלה יעמדו על הקללה ודבר זה עדיין לא היה דלא היה הכרח להביאו ולע"ד שהוקשה לחז"ל שהיל"ל לא קבה בפתח כמ"ש לא זעם. ותו שהיל"ל מה ארור לא ארה אל שעל דבריו קאי שאמר לכה ארה לי ובפרט דשייך לו אפי' ארה שהוא קל לא ארה אל להכי הביא ענין אלה יעמדו על הקללה לומר שאפילו על עוברים את המצות קאי ובארור קאי מאן דעביד הכי עכ"ז לא נתפרשו בפירוש להם ועוד אפי' שבארור איתיה עכ"ז בקבה שהוא חמור יותר ליתיה ולהכי לא קאמר לקלל את העם אלא על הקללה ודוק

קה הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב י"ל בענין שור של ישראל שנגח שור של גוי לא קרינא ביה רעהו ופטור והיינו הן עם לבדד ישכון אין לו שייכות עם הגוי כי אינו רעהו ולהכי פטור. וכשיארע זה בגוים דהיינו שור של גוי שנגח שורו של ישראל חייב כאלו היה רעהו והיינו ובגוים כשיארע זה בגוים לא יתחשב עם לבדו שאמרנו אלא בכלל רעהו וכאלו אנו לעם אחד עמהם באופן שלא יתחשב קאי לעם לבדד שר"ל לא יתחשב עם לבדד ובהמצאה זו עיין כיוצא בו. ועיין עוד עם דין בת