זבח השלמים עט

ה' מי האנשים האלה עמך שם רמוז למבין שלא יאור את העם כי מי הוא האב שרוצה שיקללו בניו וא"כ אלו היה יודע ומבין שאין כוונת ה' לפשט הדברים שח"ו אינו יודע מי הם האנשים לא הי' צריך לומר לו לא תאור את העם שהדבר כבר מובן לומר ראה מי הם האנשים שהם עמך דוקא שרי מואב אבל וזקני מדין הלכו לפי שידעו שבודאי לא אומר לך שתקללם והיה לך ללמוד מהם אבל עתה בראותי שבער אתה ולא בינת אנוש לך שהבנת דברים בפשוטן שאיני יודע מי הם לכך אני צריך לומר לך בפירוש לא תאור כי כבר רמזתי ועקצתי ואינך מרגיש

גם נ"ל לומר ששמעתי מנימוקי של מורינו הר"ב זלה"ה שכוונת ה' להודיע שיודע כל תעלומות ולא כסברתו המנוולת שאינו יודע מי הם כי ה' היה לו להשיבו לא תעשה דבר מכל מה שאומרים לך ולמה האריך אלא להודיע שיודע מה שבלבו ברשע ותרמית כי הנה בלק שלח לו לומר ארה לי את העם ובלעם כשאמר לו ה' אמר ששלח לומר לו קבה לי, את העם וכבר חז"ל הרגישו בזה וכוונת בלעם אמר אם אני אומר לה' שהוא שאל ממני ארה יאמר לי לא תאור ונסגר הפתח שאפי' ארה שהיא הקטנה אין בידו לעשות מה אעשה אומר לה' ששאל ממני קבה וה' ישיב לי ע"פ דברי לא תקוב ואז אעשה אני אריר' כרצון בלק ששלח ושאל ארה לפחות. לזה א"ל ה' ידעתי כל רשעותך והנני משיב על דברים שבלבך ואומר לך לא תאור וכ"ש קבה והאריך בדבריו אלה לומר לא מבעיא שאני יודע מי הם האנשים אלא אפילו דברים שבלבך נגלים אלי רק לנסותך באתי וראיתיך קיתון של מי רגלים ודוק ונכון

ולע"ד בהקדמת חכז"ל שם במדרש אמר' שבלק ראה שעתידין שם ליפול כ"ד אלף ולזה אמר אולי אוכל נכה בו כמי שמנכה אחד מכ"ד למאה כך מכל כ"ד אלף מישראל חסר אלף ולכך הפקיר בתו עי"ש עם פירוש המתנות ואע"פ שהי' יודע זה היה רוצה שימותו על ידו כדי שיהיה לו יד ושם כי היה רך ומשוח מלך שמתחלה נסיך היה ועתה בלק בן צפור נעשה מלך למואב בעת ההיא כי מתחלה לא היה מלך והנה בחכמת בלעם כתב החכם הראב"ע ז"ל וז"ל והנכון בעיני כי היה יודע מזלות ובעת ראותו במזל של שום אדם שהגיע עת בעתו היה מודיע יע"ש

קג חז"ל אמרו על פסוק אם לקרא לך באו האנשים מכאן שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו ע"כ ומצינו רש"י ז"ל בפירושו לחומש השמיט דרשה זו עפ"ז והביאה בדברי המלאך שא"ל לך עם האנשים שם הביא בדרך שאדם רוצה וכו' וצריך להבין דעתיה דרש"י ז"ל למה שינה מדברי חז"ל. והביאור לע"ד בשני פנים חדא דרש"י ז"ל בהביאו כאן למדנו חדוש גדול ממה שנלמד מלעיל הגם שהעיקר נלמד מלעיל ולכן חז"ל אמרו מכאן אתה למד שכיון שהוא פסוק אחר משם למדנו בדרך שאדם רוצה לילך. וכו' אבל רש"י ז"ל לא כתב מכאן למדנו שאפילו של יאמר פסוק זה הב' כבר נלמד אותו מקרא קמא אבל הביא דברי חז"ל שנלמדם ביותר חידוש מפ' זה אבל עיקר הדבר נלמד נמי מלעיל והוא שמפ' אחד למדנו שכשהאדם הוא היולי לא גילה דעתו בפיו הנה ה' מדריכו בדרך שחפץ בלבו כיון שיודע וחוקר לב אבל מנין לנו שאפילו שהאדם יוציא מפיו דבר כמו בלעם שאמר אם רע בעינך אשובה לי מנין שה' מדריכו בדרך שרוצה כיון שכבר אמר בפיו שיאמר לו שאם רע בעיניו ישוב לביתו בזה מנין שה' מדריכו בדרך שרוצה שרצונו בו אפי' שבפיו אומר להיפך כיון שראה ה' שאפילו שהיה רע בעיניו שילך אפ"ה היה חפץ בהליכה להכי א"ל קום לך ולא רצה דברי פיו אל רצונו האמיתי מלב ונפש לזה הביאו רש"י ז"ל וכ"ש דנושא דלעיל שהי' היולי ולא אמר בפיו דבר עדיין וחז"ל פירשו דבריהם בפ' הבא ראשון כיון ששורש הדבר נלמד מקמא חביב להו אע"פ שבמאוחר יש חדוש יותר כנז"ל

או נאמר דבודאי אין להקשות לרש"י ז"ל שיביא הדבר בפ' דלעיל ובמאוחר אלא הקושיא דהו"ל להביאו לעיל כחז"ל ולא למטה ולזה ראה רש"י ז"ל שהוא מוכרח להביא דרשה זו שלמטה לתרץ קושי' שיש לדבריו שפירש לעיל בפ' אם רע בעיניך פירש שדברי בלעם לקנטורי לא היו בטובייתא דפשטיה דקרא דמ"ש שאמר אם רע בעיניך אשובה לי אלא כוונתו לקנטר ולומר כך הוא למוד לחזור בדיבורו ע"י מלאך הוא אמר לאברהם והעלהו לי לעולה ואח"כ ע"י מלאך אמר אל תשלח ופירוש הוא מדברי חז"ל במדרש. והקשה לרש"י ז"ל דמנ"ל לפרש הכי ואימא כפשטא דקרא שנתיירא מהמלאך ואמר אם רע בעיניך בכל לבו ולא לקנטר לזה. הביא דרשת חז"ל הנאמרת לעיל דשייכא נמי הכא לתרץ זה דכיון שמצינו שהמלאך אמר לו קום לך בודאי שמוכרחים אנו לומר שכך היתה כוונת ורצון בלעם לילך ומ"ש אם רע בעיניך אינו וידוי ותשובה דא"כ לא הי' לו